א'רנז

ישמעאל כה"ג ורע"ק, וכמ"ש בפרקי היכלות וכמו שדרשו במד"ר שה"ש פסוק הביאני המלך חדריו על רע"ק (ואפשר דכמו"כ בנשמות שלמטה הם מופשטים מהגשם לגמרי וכמו רב יהודא דלית דין בר אינש והן שנבקע עליהם הפרגוד כו', וכן האריז"ל והבעש"ט והקדוש נ"ע דשרשם מבחי' זיווג רוחני הנ"ל ועמ"ש בלק"ת ד"ה לויתן והבי', וי"ל שיש בהם יתרון זה גם על הנשמות שמבחי' יחוד פנימי דאו"א הנק' קדש, כמ"ש בסבא דמשפטים קכ"ב א' דנשמות דאחים ורעים הם בחי' אנשי קדש, ויש שנק' קדש כמ"ש קדש ישראל כו' שהן מעצמות או"א כו', ויש יתרון עליהם בנשמות הנ"ל שהן בבחי' הרוחניות יותר כו', וכמו שיש יתרון זה במלאכים על הנשמות הגם שהנשמות הן למעלה מהם שהם מבחי' הפנימיות כו'. והנה ממה שא' הבעש"ט ז"ל שביכולתו לעלות השמים כמו אלי' רק שרוצה דורך גיין מ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, נראה שנשמתו הי' מבחי' יחוד פנימי דאו"א, והרוחניות שלו למטה הי' גם מצד הגוף וכמו אלי' שהעפיפה שלו הי' מצד זיכוך הגוף כו' כנודע). וזהו אשר שם צפרים יקננו הם הנשמות שמבחי' זיווג נשיקין

דאו"א שזהו בכלל בחי' יחוד חיצוני דאו"א כו', ולהיות דעצי הוי' הן בחי' ז"א בבחי' הגדלות דגדלות אי' בחי' אחותי כנ"ל, ע"כ או' אשר שם צפרים יקננו היינו בחי' הנשמות דאחים ורעים כו'.

אמנם מש"א ישבעו עצי ה' ענין השביעה הוא בחי' תוס' אור, וכמש"א בשבת ישבעו ויתענגו מטובך כו', דשבת הוא בחי' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש הוא בחי' קדש מלה בגרמא, והיינו בחי' מוחין דאבא הנמשכים בשבת שזהו בחי' עצמות מה שלא ניתנו ליהנות כו', והיא בחי' עליונה שבחכ' שזהו בחי' אין דכתר ממש כו', דלכן אכילה דשבת היא בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו למעלה מענין הבירורים כו', דהנה אכילה דחול הו"ע ובטן רשעים תחסר שהו"ע הבירורים כו', והאור והגילוי הוא שבא בהתלבשות שצריך ג"כ בירור כו', אבל בשבת בורר אסור דההמשכה היא שלא ע"י הבירורים ומאיר עצם האור שא"צ בירור כו', וז"ע לשובע נפשו כו' וכמשנת"ל באורך בענין לחם מן השמים כו' ועמשנת"ל בד"ה והי' כי תבוא הב'. וזהו ג"כ ענין ישבעו עצי ה' בחי' השביעה שהיא המשכה מבחי' עצמות א"ס כו', וכנ"ל בענין היש בה עץ אם אין דבחי' אין ה"ז למעלה מבחי' עץ והשביעה היא המשכת בחי' אין דכתר בבחי' עצי ה' כו', וכמו והשביע בצחצחות נפשך ואי' בזהר"ק אמור ק"ד שהו"ע ע"ס דעתיק,

והיינו כמשנת"ל בענין ש"ע נהורין שממצחא דאריך שזהו מע"ס דעתיק שברישא דאריך כו', ומשם נמשך באו"א בבחי' יחוד פנימי להיות המשכת בחי' מוחין פנימים ועצמים בז"א כו'. וי"ל דענין השביעה אינו רק מילוי החסרון היינו מילוי הרעבון כ"א להיות שבע ביותר כו', וא"כ ה"ז כענין העושר שהוא ריבוי ההשפעה לא רק די מחסורו שהוא למלאות החסרון כ"א להשפיע ביותר כו', דמילוי החסרון הוא רק מאורות דאצי' (וכן משרש ומקור האורות כו'), אבל העושר הוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס שאינו בבחי' מקור כלל להשתל' כו' וכמשנת"ל (ד"ה פדה בשלום), וכמו"כ י"ל ענין השביעה הוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס גילוי בחי' אור חדש ממש כו'.

וז"ש (משלי כ"ז ז') נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק, וע"פ פשוט מ"ש נפש שבעה קאי על לעו"ז שנק' רוה וכמו למען ספות הרוה כו' ומואס בכל דבר טוב כו', אך יש לפרש זה ג"כ בקדושה דנפש שבעה