א'רנד

ומס"נ הוא מסירת הרצון להיות בבחי' רצון א' לה' לבד כו', והיינו העבודה בבחי' פנימיות הרצון שבנפש וכמשנת"ל, שזהו כאשר האלקות נוגע לו בפנימיות נפשו דאז התעוררות נפשו הוא בבחי' פנימיות העצמיות כו', והוא בחי' יחידה שבנפש דפי' וענין יחידה הוא שהיא בבחי' רצון א' לבד ואין לו שום רצון זר כלל, והיינו כאשר ההתעוררות היא בבחי' פנימיות עצמות הרצון ה"ז תופס כל עצם הנפש (דאס נעמט ארום דעם גאנצין עצם), להיות ידוע שהרצון הוא הטיית הנפש והמשכתו לאיזה דבר כו', וחיצוניות הרצון הוא הטיית הנפש היינו רק החיצוניות שבעצמות כו', אבל פנימיות עצמות הרצון הוא שתופס כל העצמות (עמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו בענין רצון ועונג), וענין ההטי' הוא הזזת העצמיות שכל העצם ניזוז בזה כו', והיינו שבכל עצמותו הוא לה' לבד ואין מקום כלל לשום רצון זר כלל כו', וזהו בחי' יחידה שבנשמה כו'. וזה מעורר וממשיך בחי' פנימיות ועצמות א"ס להיות גילוי אור חדש ממש בבחי' חו"ב, והוא בחי' יחוד פנימי דאו"א שזהו המשכת אור חדש כנ"ל, והוא דוקא ע"י עבודת

הנשמה מצד עצם שרשה ומקורה העצמי בבחי' עצמות א"ס כו'. וזהו היחוד דהוי' אהי', וידוע דשם אהי' הוא בכתר ובבינה והיינו בבחי' עצמיות הבינה ממש שלמעלה מבחי' השגה וכמשנת"ל, והיינו בחי' התגלות עתיק שבבינה כו', והוי' הוא בחי' חכ' כמ"ש וה' בחכמה כו', והיינו בחי' יחוד פנימי דאו"א כו'. וזהו ע"י בחי' אמי שהיא העבודה במס"נ בחי' אהבה דבכל מאדך שנת"ל, ועי"ז ממשיך אור חדש בחו"ב דהיינו בתורה כו', והו"ע לימוד התורה לשמה לשם התורה להמשיך גילוי אוא"ס בתורה כו', ונמשך הגילוי בז"א ומל' בחי' מוחין דגדלות (וכמשנת"ל דז"א ומל' הן תושב"כ ותושבע"פ כו') בחי' גדלות אבא כו', והו"ע בעטרה שעטרה לו אמו כו'.

וע"פ כל הנ"ל יובן ההפרש בין ג"ע מצ"ע ובין ההמשכה בג"ע שממשיכים תוס' אור ע"י העבודה שעז"נ וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו', דהנה הגילוי דג"ע הוא מבחי' בינה, שז"ע ביו"ד נברא העוה"ב דיו"ד הוא בחי' חכ' ונברא בו עוה"ב בחי' בינה כו', והיינו דג"ע הוא בחי' אות ה' ראשונה שזהו האור כמו שבא בהשגה ובזה הוא תענוג הנשמות בג"ע כו' וכמ"ש מזה בלקו"ת ד"ה ראו כי ה' נתן לכם ובד"ה שחורה אני, וזהו שהגילוי דג"ע הוא למעלה הרבה מן העולמות, דמה שנמשך בעולמות הוא בחי' ז"ת בלבד והעיקר הוא בחי' המל', שז"ע בה' נברא העוה"ז בחי' ה' תתאה בהבראם בה' בראם כו', וכתי' ששת ימים עשה ה' בחי' ו"ק דז"א כו', ובג"ע הוא גילוי ג"ר בחי' מוחין והיינו בחי' בינה שכוללת כל הג"ר כו' וכמשנת"ל. והנה בההמשכה שבעולמות הרי יש ג"כ בחי' המוחין, אך הוא רק מבחי' חיצוניות בינה ובג"ע הוא בחי' פנימיות בינה כו', והיינו כמשנת"ל דחיצוניות המוחין הוא בחי' המורגש שמצד השכל כו', שהעיקר הן בחי' המדות והוא בחי' מורגש כו', רק שהמורגש אינו מבחי' המדות

לבד מצד ההטבעה כ"א שהוא מצד השכל כו', וזהו בחי' קטנות המוחין בחי' קטנות דאימא כו', אבל בחי' פנימיות בינה זהו בחי' מושכל והיינו שהעיקר הוא המוחין, ועם היות שזהו ג"כ מה שמתפעל בלב, אך התפעלות הלב בא בדרך ממילא ע"י גילוי המוחין ואין המדות מורגשים כו', והגם שאין המדות נעשים עי"ז שכליים ממש שהרי הן מ"מ כפי ההטבעה והן בבחי' מציאות דבר כו' וכמשנת"ל, וע"כ בכללות הוא בבחי' המדות עדיין כו' ומ"מ אין מציאותם והרגשתן כמו בחי' המדות ממש ע"י גילוי