א'רמז

זה בחי' אהבה בתענוגים שהיא בחי' מים כו' כמ"ש בפ"ט), וכן הוא בהקיצור, וי"ל דאהבה זו בבחי' הרצון היא במדרי' אחת עם בחי' אהבה בתענוגים שבבחי' התענוג כו', ולכן עסק התורה והמצות מאהבה זו הוא בבחי' שוב להיות לו ית' דירה בתחתונים כו', שזהו כמ"ש בספ"י בענין בני עלי' כו', רק ששם הוא בדרך ממילא וכאן הוא ע"י אשר זאת ישיב אל לבו כו').

ועפ"ז יובן איך דהאהבה דבכל מאדך שייך לבחי' בינה, שהרי דוקא ע"י ההעמקה במוחו ומחשבתו עי"ז דוקא הוא בחי' הכוסף והכליון כו', ודוקא בבחי' פנימיות העצמיות שזהו דוקא בבחי' כליון ובבחי' ביטל כל מציאותו, שז"ע כנקודה דלית בה חיוורא והוא מגו דחיקא דרחימו דלא יכלא למיסבול כו', ואהבה כזאת היא דוקא ע"י שמעמיק מוחו ומחשבתו כו' (ולפי מ"ש בסש"ב שם שזהו בחי' אהבה כרשפי אש ה"ז מבחי' הבינה כו', ולפ"ז יובן דעם היות שלפי הנ"ל עיקרה הוא מבחי' הדעת כו', מ"מ זהו מבחי' הבינה דוקא וכמ"ש בסש"ב שם ועמשנת"ל ד"ה ואלה שמות). אמנם בכדי שיהי' תוקף ההעמקה בשכל ודעת זה גופא הוא ע"י שאהבת ה' ואלקות בכלל נוגע לו בנפשו כו', ועד"מ כמו בעלי דינין העומדים לפני הדיינים ודנים בדבר גדול וכמו בסכום גדול ורב שנוגע לו בחיי נפשו ממש, וכ"ש אם ממונו חביב עליו כגופו וטוען לפני הדיינים טענות שיזכה בהם לפי דעתו, הרי ההתעסק' שלו הוא רק בשכל שמתחכם מאד בטענותיו ומעמיק בזה בשכלו ומחשבתו וממציא המצאות גדולות לזכותו מה שגם חכם גדול

לא ימציא כזאת, והסיבה לזה הוא תוקף אהבת הממון ותוקף אהבת עצמו ע"ד בכל מאדך ממש כיון שנוגע לעצמותו, ועוד כי אמרז"ל בכל מאדך בכל ממונך הרי יש בהממון תאוות בכל מאדך ממש, א"כ מה שמתחכם במוחו ומחשבתו ומתהפך בתחבולותיו לטעון, אף שזהו רק בשכל ומחשבה, הוא מצד התכללות אהבת עצמו שנכלל בשכל, ומשו"ז הוא העמקות הגדולה שלו בשכלו בזה וההשכלה העמוקה שמשכיל ומתחכם כו', ונמצא שהשכלי הוא גופא בבחי' בכל מאדך ממש. ועד"ז יובן ביתר שאת ברוחניות כאשר ענין אלקי ואהבת אלקות נוגע לו בפנימיות לבו עי"ז הוא ההעמקה הגדולה שמעמיק שכלו ומחשבתו באלקות כו', והיינו כאשר תחלה הוא התעוררות האהבה על השגה והתבוננות בבחי' חיצוניות המוחין, ואח"כ בא לידי בחי' פנימיות הלב ע"י ההשגה פנימיות בבחי' פנימיות המוחין כו', ה"ה בא אח"כ לידי מדה זו בבחי' הגדלת האהבה באופן כזה אשר האהבה האלקית היא אצלו ענין נפשי שנוגע לו בפנימיות לבו (ולא שחפץ להיות אוהב כ"א זהו מה שעצם אלקות הוא אצלו ענין עצמי ופנימי, וכמו חלקי ה' אמרה נפשי כו', והיא היא

האהבה האלקית כו'), ואינו יכול להסיח דעתו מאלקות וכל מחשבותיו הוא רק באלקות, ומעמיק בזה שכלו ומחשבתו ומשכיל בזה השכלות גדולות ומשיג השגות גדולות מאד, והן שכליים בעצם בעצמיות השכל לא בבחי' קטנות השכל שבתוך המדה כו', ולמעלה גם מפנימיות ההשגה שמצד המוחין לבד כו', כי השכליים וההשגות הן באופן אחר לגמרי (וע"ד מ"ש במ"א בענין תכלית הידיעה שלא נודע דהיינו שתהי' הידיעה בעצמות א"ס מה שלא נודע כו' ונזכר לעיל ד"ה בראשית הב', דידיעה זאת הוא כאשר האלקות נוגע לו כו'), והעיקר הוא ההעמקה ביותר שזהו למעלה מהשגה והוא הכרת ההשגה והרגש ההשגה כו' (והמשכיל על דבר יבין שהכרה והרגש זה הוא למעלה מעלה מסתם הכרה והרגש