א'רמו

שמתפעל ויש שאינו מתפעל כו' וכמשנת"ל וכמ"ש בהבי' דוידעת היום, כמו"כ הוא באהבה עצמיות שמצד עצם הנפש שתלוי ג"כ בהעמקת הדעת דהיינו בהרגש הדבר כו', וכמו בהאהבה עצמיות דאב ובן אנו רואין בחוש שיכול להיות שלא יתפעל גם בדבר נפשי ממש כמו בהעדר ר"ל, וזה רק מצד העדר ההרגש, שהרי האהבה עצמיות ישנה בעצם רק שאינה מתגלה מפני העדר הדעת שאין הדבר אצלו בהרגש כ"כ כו'. אך כאשר ע"פ הרוב הרי מתפעל האדם בדבר עצמי, יש בזה הפרש אם ההתפעלות היא ברעש ובהתגלות גדולה שמתפעל ביותר, והוא רק מצד התגלות האהבה עצמית, ומ"מ אינו מתבטל מעצם מציאותו גם בשעת ההתפעלות שהוא במציאות וכן אח"כ כו', ומי שהוא במוחין דגדלות וכל דבר הוא בהעמקת הדעת שעי"ז הדבר אצלו בהרגש ביותר אינו מתפעל ברעש ובהתגלות, אבל מתפעל בהתפעלות פנימי ועצמי ביותר ומתבטל כל עצמותו בזה שנשבר רוחו ולבו ממש בקרבו, ואינו שייך לשום התפשטות והתגלות כלל כו'. וכן הוא בכל דבר דכאשר מתפעל רק מצד ההטבעה בלבד עם היות שמתפעל בפנימיותו ועצמותו ה"ז רק בחיצוניות העצמיות כו',

וכאשר זה ע"י העמקת הדעת ה"ז בפנימיות העצמיות ממש, והסימן ע"ז דכאשר הוא בחיצוניות בלבד ה"ז בא בבחי' התפשטות והתגלות ואינו מתבטל במציאותו, וכאשר הוא בבחי' פנימיות ה"ז בחשאי בלי התגלות כלל ומתבטל כל מציאותו שנעשה כנקודה לבד כו', והרי ההעמקה היא בשכל דוקא וע"י שמעמיק מוחו ומחשבתו בהענין ה"ה מתפעל בעצמיות נקודת לבו בהתפעלות פנימי ועצמי כו'.

וכן הוא בעבודת ה' בתפלה וכמ"ש חנה היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע שזהו דוקא בתפלה מקירות הלב ביותר, והוא ע"י הרגש הדבר שנרגש ביותר וכמ"ש וכעסתה צרתה גם כעס ותבכה כו'. וכן הוא בתפלה בכלל דצלותא בחשאי דוקא, וידוע דכללות ענין התפלה הוא על מילוי החסרון למעלה בבחי' מל' (וכן כשמתפלל על החסרון שלו צריך לידע דהסיבה לזה הוא החסרון שיש למעלה, וכמו בזמן שאדם מצטער שכינה מה היא אומרת כבי' קלני כו', וצריך להתפלל ולבקש על מילוי החסרון למעלה ועי"ז ממילא מתמלא החסרון שלו כו' וכמ"ש במ"א), וכאשר הוא בהעמקת הדעת דוקא אז נוגע לו הדבר בפנימיות עומק נפשו ובביטול כל מציאותו ממש, שז"ע צלותא בחשאי בחי' קול דממה דקה כו'. וכמו"כ הוא באהבת ה' דכאשר מעמיק במוחו ומחשבתו בגדולת א"ס ב"ה איך דכולא קמי' כלא חשיב, דכל ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד הן כלא ממש לגבי ית', ולך ה' הגדולה שגם בחי' ולגדולתו אין חקר הוא לך ה' שבטל בתכלית כו', שעי"ז יהי' כוסף ותשוקת נפשו לעלות ולהיכלל בעצמות א"ס ב"ה בבחי' אהבה פנימיות ועצמיות

בבחי' כליון ממש וכמ"ש נכספה וגם כלתה נפשי כו', והיא בעצם נפשו הרבה יותר מבחי' הצמאון שבנפש שזהו בבחי' חיצוניות העצמיות, והכליון הוא בבחי' פנימיות העצמיות כו' (והכל בבחי' הרצון רק שזה בבחי' חיצוניות הרצון העצמי וזהו בבחי' פנימיות כו') (וי"ל שזהו מ"ש בסש"ב פ"נ ומזה בא לידי צמאון כו' ואח"כ לבחי' חולת אהבה ואח"כ באה לידי כלות הנפש ממש כו', דלפי המובן שם גם בחי' כלות הנפש היא בחי' אהבה ברשפי אש (והיינו שאין