א'רמה

לגמרי, והוא מפני שנגע לו הדבר בפנימיות נפשו ביותר עד שאין ביכולתו לצעוק כלל כו', וכמו בצער פנימי ר"ל הנוגע לו בעצם נפשו ממש, והיינו לא מדבר הזולת ממנו כ"א מעצם עצמו ומהותו ממש כו' אין ביכולתו לצעוק כלל כו', וכמו המתעלף מרוב צער ר"ל וא"א להשיב נפשו כ"א ביגיעה גדולה ביותר וכשישוב נפשו מיד חוזר ומסתלק בהתעלפות כו', וזהו מהזזת עצמות הנפש ממש שמתפעל בעצמו שאין לו אחיזה בכלי הלב כלל וע"כ ה"ז בא לא בבחי' המשכה והתגלות רק בצעקת הלב לא בצעקת הקול כלל כו'.

ועד"ז יובן ג"כ באהבה דבכל מאדך, דהנה כללות ההפרש בין האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך להאהבה דבכל מאדך, דב' אהבות הנ"ל הן שבאים רק מן הטעם והשכל, והיינו שאין זה בחי' האהבה עצמיות שבנפש כ"א שמחמת חיוב השכל שמחייב את האהבה משו"ז הוא מתעורר באהבה כו', ובכל לבבך הוא שהאהבה היא מוגבלת בכלי הלב לבד ובכל נפשך הוא שהאהבה מתפשטת בכל כחות הנפש כו', וכמו הרץ לדבר מצוה וכה"ג שזהו מצד גודל אהבתו ביותר כו', וכמ"ש במ"א המשל ע"ז כמו הנהר המתפשט על כל גדותיו מפני ריבוי הגשמים והפשרת שלגים, וכמו"כ בהתגלות אור השכל והתבוננות יותר בלב יהי' התפעלות והתפשטות האהבה ביותר כו'. אבל בכל מאדך היא האהבה עצמיות שבנפש שאין זה מצד חיוב השכל כ"א מה שהנפש בעצמו רוצה באלקות כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויצא יעקב), ויש בזה ב' מדרי' המדרי' הא' היא כאשר הוא בתוקף וההתפעלות בנפש בצמאון גדול להיכלל בעצמות אוא"ס ב"ה שרשו ומקורו כו', וההתפעלות היא בהתגלות בלב ולא שהוא בבחי' מורגש כמו באהוי"ר בהתגלות הלב, אדרבא הוא בבחי' ביטל בתכלית

כו', ומ"מ הוא בבחי' התפעלות בהתגלות בלבו והיינו שהיא בבחי' התפשטות והתגלות הנפש, שבתוכו ובפנימיותו הוא מרעיש מאד בנפשו, וכמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' (ואין זה שבא מן המיצר כ"א מצד ההרגש דאוא"ס שנרגש בנפשו מזה נעשה הצמאון היתירה כו'), והוא למעלה מטו"ד לגמרי והיינו שאין בזה תערובות המוחין כלל כו'. ועם היות דההתעוררות נעשה ע"י ההתבוננות דזה שהאוא"ס נרגש בנפשו הוא ע"י ההתבוננות בהפלאת אוא"ס ב"ה, אך הרצוא הוא מצד רצון הנפש מצ"ע כו' כמשנת"ל בד"ה הנ"ל, ועצם ההתפעלות היא רק בלב ואין בזה תערובות המוחין כלל, והיינו דבשעת ההתפעלות אין בזה מפעולת המוחין כלל רק מפעולת הלב לבד מה שהלב רץ וצמא ביותר כו', ואין זה מוסיף אור במוחין (רק מה שאח"כ בהשוב יהי' בחי' תוס' אור במוחין כו'). והאהבה הזאת הגם שהוא בפנימיות הנפש אין זה בבחי' עצמיות הנפש כ"א בהארת עצמיות הנפש, והיינו בחיצוניות דהרצון העצמי שבנפש, וע"כ הוא בלב בלבד כי מקום התגלות הרצון הוא בפנימיות הלב, והרצון ה"ה למעלה מהשכל לכן הוא בלב ולא במוח כו'.

והמדרי' הב' היא כאשר האהבה היא בעומק נקודת הנפש בבחי' אהבה עצמיות ממש שכל עצמותו בזה, והתעוררות האהבה היא ע"י העמקת השכל וע"י האהבה נעשה העמקת השכל ביותר (ולא בבחי' השגה כ"א בבחי' עומק שלמעלה מהשגה כו'), ועד"מ כאדם המעמיק מוחו ולבו ומחשבתו בדבר שחייו תלוים בו ונוגע עד הנפש ממש כו', דהנה התפעלות פנימי גם בדבר הנוגע בנפש ממש הוא ע"י הדעת והשכל דוקא, דכאשר שהתפעלות המדות בכלל הוא ע"י הדעת דהיינו הרגש הדבר, שהרי יש מי