א'רמד

ומשו"ז הוא בבחי' נקודה דלית בה חיוורא כו', וכמ"ש בכ"ד דבכל לבבך הוא מה שהלב מכיל, ובכל נפשך הוא שהאהבה ממלאים כל כחות נפשו ומ"מ הוא מה שהכחות מכילים וסובלים כו', אבל בכל מאדך הוא מה שהלב וכחות הנפש אינם יכולים ליסבול כלל כו', והלא לכאו' ענין בכל מאדך הוא שמורה על תוקף האהבה שבלב שזהו אדרבא בבחי' התפשטות והתגלות יתירה כו' (וכמו בתשובה דכתי' ממעמקים קראתיך מעומק ופנימיות הלב ה"ז דוקא בצעקה בקול פשוט, שז"ע תקיעת שופר שהיא בחי' צעקה פשוטה מעומקא דלבא בקול שא"א להתלבש בדבור, שזהו דוקא בקול הבא ע"פ השכל שבא במורכב בדבור, משא"כ הצעקה דתשובה היא בקול פשוט דוקא ובא בהתגלות ביותר כו', דקול הבא בדבור אינו בתוקף ובהתגלות כ"כ וכמו דברי חכמים בנחת נשמעים, אבל קול פשוט הוא שבא בתוקף ובהתגלות וכמו ויזעקו ויקראו בקול גדול כו', וכמו באהבה שבאה האהבה מעומק הלב ה"ה בתוקף ובהתגלות ביותר כו').

וצ"ל דבאהבה דבכל מאדך שהיא בעומק ופנימיות הלב ולמעלה מטו"ד יש בזה גופא ב' מדרי' חיצוניות ופנימיות כו', וע"ד דבקול פשוט שיוצא מהבל הלב שנק' צעקה הרי ידוע שיש בזה ב' מדרי' צעקת הקול פשוט שבא ברעש וצעקת הלב עצמו כמו צעק לבם אל ה' כו' (ועמשנת"ל ד"ה וארא). דהנה ידוע כללות ההפרש בין קול פשוט לקול מורכב, דקול מורכב הוא בא מתוך הכוונה שבמוח ולב, לפ"ע התפעלות האדם מן ההשגה האלקית שמתיישב במוחו ולבו בבחי' או"פ כן יתן קולו בדבור, ולפעמים ידבר בקול רם וכמו בדברים היוצאים מן הלב שזהו מפנימיות הלב והמוח יותר ע"כ בא בקול רם, ועכ"ז הוא מורכב באותיות הדבור כו' (כי קול זה הוא מורכב בעצמו מג' יסודות אמ"ר כנודע וע"כ בא במורכב באותיות הדבור כו'), וכ"ז הוא מפני שהוא קול הבא מהשגת השכל כו'. אבל קול פשוט הוא שאינו יכול להיות מורכב באותיות הדבור, וזהו הוראה גמורה שיוצא מפנימיות נקודת הלב שלמעלה מן השכל והטעם שאין בכח השכל להכילו ולהגבילו כלל כו', והוא הנק' צעקה שיצעוק האדם פתאום בקול רעש בבחי' קול

פשוט כאשר נתפעל מעומקא דלבא מפנימיות נקודת הלב ביותר שהוא למעלה מהכוונה ושכל כו', וכמו התפעלות האופנים וחיות הק' ברעש גדול וכמ"ש ואשמע אחרי קול רעש גדול לפי שמאיר עליהם האור האלקי שלמעלה מכלי השגתם שלא יוכלו שאת כלל ע"כ יצעקו בקול רעש גדול כו'. ואמנם ב' מיני צעקות הן צעקת הקול וצעקת הלב, דצעקת הקול הגם שזהו למעלה מהגבלת כלי הלב מ"מ יש לו אחיזה בכלי הלב ובכחות הנפש כו', דהנה צעקת הקול הרי לגבי העצמיות של הנפש ה"ז בחי' התגלות יותר מן הקול שבא במורכב בדבור, דבקול זה אין בו התגלות הנפש כ"כ רק בבחי' צמצום ומיעוט כפי הגבלת השכל כו', משא"כ בקול פשוט שאינו מוגבל בהגבלת המוח והלב הרי בזה הוא התגלות הנפש יותר כו' (ולכן אינו בא במורכב בדבור כו'), אך התגלות זאת אינה עצמיות הנפש ממש רק הארת הנפש, אלא שאינה הארה הבאה בבחי' או"פ שזה בא בדרך צמצום מן הנפש כו' כ"א היא הארה מעצמיות הנפש כו', אבל עכ"ז ה"ז רק הארה המתפשטת מן הנפש כו', והיינו שהיא רק התפשטות והתגלות הנפש שמתפשט באיזה דבר כו', וע"כ יש לו

אחיזה עדיין בכלי הלב שצועק בקול רעש ובהתגלות יתירה כו'. אבל צעקת הלב הוא שהלב עצמו צועק וכלה בלי שום קול