א'רמג

פשוטה שבנפש כו' וכמשנת"ל (ד"ה בהעלותך הב'), ולכן הם נעשים בחי' מרכבה לחו"ב דכשמתעלים המדות מצד שרשם ומקורם העצמי ה"ה מעלים את המוחין כו' וכמ"ש בתו"א פ' יתרו על מארז"ל הנ"ל, והיינו דאו"א במזלא אתכלילו זהו כמו שחו"ב מקבלים מבחי' שערות דאריך מזל ונוצר ונקה כו', וע"י עליית המדות מתעלים בחי' חו"ב שמקבלים בחי' הארת פנים דאריך מבחי' תרין תפוחין וגם למעלה מזה מבחי' מצחא דאריך כו' וכמשנת"ל, וזהו שלח תשלח את האם שהמדות עושים עלי' והגבהה בבחי' בינה כו', אמנם עלי' זאת דהמדות הוא שהמדות נכללים בבחי' בינה ועי"ז הוא עליית הבינה כו'. ולמעלה הוא בחי' עיבור דז"א בבטן אימא, וכמ"ש בע"ח שער העיבורים דבכדי שיהי' המשכת מוחין דגדלות בז"א צ"ל עיבור שני דז"א כו', וענין העיבור שני הוא שהמדות הן למעלה מטו"ד כו', דכמו שהעיבור ראשון הוא שהמדות הן למטה מהדעת רק בבחי' טבעים, דהיינו רק מצד ההטבעה שבנפש שזהו ג"כ רק מצד עצם הנפש כו' וכמשנת"ל, רק שזהו כמו שהן בתכלית הקטנות וכמו שאינן בבחי' מציאות מדה עדיין כו', דהגם

שהמדות אז הן בתוקף גדול ומ"מ אין זה בבחי' מדה עדיין היינו גילוי מהנפש בבחי' כח רק גילוי הטבע וההשרשה שבנפש כו' (וכמו הבהמה שאין לה מדות רק תוקף הטבע שלה שאין זה בבחי' מדה כו'), כמו"כ בחי' עיבור שני הוא ג"כ לא ע"פ הטעם כ"א מצד ההשרשה שבנפש כנ"ל, רק שזהו גדלות המדה שהיא למעלה מטו"ד והוא אהבת בכל מאדך שהיא אהבה הבלתי מוגבלת ובבחי' ביטל במציאות שמתבטל ממהותו לגמרי כו', מפני שהאהבה והרצוא הוא בעומק ופנימיות הנפש שמתבטל בכל מהותו ברצוא זה כו', וכמו מגו דחיקא דרחימא כו' אזיערית גרמי' כו', והוא בחי' פנימיות נקודת הלב, דנקודה היא דלית בה חיוורא היינו שאין בה התפשטות כ"א ביטל כל עצמותה עד שהיא כנקודה א' כו', וכמ"ש מזה בהבי' דואתה הרים את מטך כו' ועמ"ש בהביאור דשמני כחותם, וזהו בחי' עיבור שני שהוא התכללות המדות בבינה ועי"ז הוא עליית הבינה כו'.

והנה לכאו' צ"ל מה שייך אהבה דבכל מאדך לבינה, הלא בינה הוא השגה ובכל מאדך זהו שלמעלה מטו"ד דוקא שז"ע מאד שבבחי' בל"ג כו', דאהבה שע"פ השכל בהכרח שיש בה הגבלה כי השכל מגביל את האהבה וכמשנת"ל, ובכל מאדך שהיא בל"ג זהו מפני שהיא למעלה מטו"ד ואינה נולדה מן השגת השכל כו', וא"כ מה שייכות יש להם זל"ז. ובאמת בכל מאדך היא בחי' בינה דכן הוא בזח"ב דכ"ז ע"א דאי' שם בכל לבבך דא ימינא ושמאלא (בחי' חו"ג) דאיקרי יצ"ט ויצה"ר (ר"ל שמחו"ג נשתלשל באדם יצ"ט ויצה"ר, ובהרמ"ז שם כנודע דמן החזה ולמטה הוא בחי' עה"ד טו"ר דמשם שרש ב' היצרים כו' וכמ"ש במ"א), ובכל נפשך דא נפש דוד דאתייהיבת בנייהו (ברמ"ז שם בחי' כתר מל'), ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר דלית בי' שיעורא והוא הבינה, ומה שהבינה נק' דלית בי' שיעורא כי היא בחי' ממעמקים קראתיך כמ"ש בזהר בשלח דס"ג ע"ב שנק' עומקא דכולא כו', ובזהר תרומה דקמ"ב ע"א אי' דנשמה שהיא בחי' בינה סלקא גו נביעא דעתיקא דעתיקין סדכ"ס כו', ומשו"ז נק' הבינה דלית בי' שיעורא כו',

וא"כ הרי בכל מאדך הוא בבינה, וצ"ל איך שייכים זה לזה כו'. אך ג"ז צ"ל משנת"ל דאהבה דבכל מאדך הוא דמגו דחיקא דרחימו דלא יכלא למיסבל אזעירית גרמי', והיינו שהלב אינו יכול לסבול