א'רמב

וההתבוננות היא בבחי' מקיף על המדה כו', והיינו שאינה מתעלמת ההשגה כמו בהמדה שבאה מהבכן לבד שהמוחין מתעלמים, אבל כאשר המדה באה מהרגש ההשגה המוחין הן מאירים בבחי' מקיף על המדה כו', וכמ"ש באגה"ת פ"ט שע"י שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דו"ר שכליים כו' אזי נקראת האם רובצת על האפרוחים כו'. והמקיף הזה שומר את המדה שלא יהי' בה אחיזה כו' (שז"ע אימא רביעא על בנין לשומרם ולהגן עליהם כו'), כי מהמדות עצמן יכול להיות יניקה וכמו אברהם יצא ממנו ישמעאל כו', וכמו הצפרנים בסוף האצבעות כו', אבל כאשר מאיר עליהם מבחי' המוחין אין יניקה מהמדות, וכידוע בענין לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות הלב דכאשר המדות כלולות בבחי' תבונה אין להכסיל אחיזה בהם כו', וכמו"כ כאשר בחי' תבונה היא בבחי' מקיף על המדות (שזהו בחי' והאם רובצת כו' כמ"ש בע"ח שזהו בחי' תבונה כו'), ה"ז שומר את המדה שלא יהי' ממנה יניקה כו', ועי"ז דוקא הוא בירור המדות כו', וכידוע בענין ספה"ע שהוא להמשיך מקיפים דאימא על הז"א ועי"ז הוא הבירור

כו' וכמשנת"ל (ד"ה אתם נצבים). אמנם בבחי' בינה זהו ירידה מעצם עצמותה להיות בבחי' מוחין אל המדות ולהיות בבחי' מקיף עליהם כו'.

אך המדרי' הב' דשם ס"ג הוא בבחי' רוממות והתנשאות בחי' כי גאה גאה כו', והיינו כמו שהבינה עולה בבחי' העצמיות שלה שהיא למעלה מבחי' המדות לגמרי (דזה שבינה היא בחי' אם הבנים מקור למדות זהו הכל בבחי' חיצוניות בינה והיינו כמו שהבינה הוא בבחי' השגה (גם בבחי' פנימיות ההשגה כו'), ובזה הוא שיש חילוק בין הבינה לבחי' חכ', דבינה היא בבחי' מקור הקרוב וחכ' היא מקור הרחוק גם בבחי' החיצוניות שבה כו', אבל עצם בחי' הבינה היא כמו בחי' החכ' שאינה בבחי' מקור למדות כלל כו', שהרי המוחין והמדות הן ענינים נבדלים זמ"ז בעצם כו' וכמשנת"ל (ד"ה ציון במשפט תפדה הא' ובד"ה ויקחו לי תרומה ובכ"ד), וע"כ המוחין בעצם הן למעלה מהמדות כו', וכמ"ש במ"א בענין ב' אופני היחודים דה' אחד שהן בחו"ב וכמ"ש באמ"ב בענין יורה ומלקוש שאין זה שייכות לבחי' המדות כו'), ועז"נ שלח תשלח את האם שע"י המדות נעשה עלי' בבחי' בינה שעולה בבחי' עצמיות שלה כו', והיינו לאחר שהאם רובצת על האפרוחים שזהו בחי' תבונה (דהיינו בחי' חיצוניות בינה כו',

דתבונה היא או' בן ובת דהיינו בחי' הבינה שכוללת המדות בעצמה והיא בבחי' אם הבנים כו'), שהיא בבחי' מקור למדות להיות לידת המדות כו', אח"כ שלח תשלח את האם שע"י המדות (שזהו בחי' הסוס שמלמטלמ"ע כו') נעשה עליית הבינה בבחי' רוממות כו' (ואז נק' ז"א איש תבונות, וכמ"ש בעה"מ שי"ד פקמ"א בפי' ואיש תבונות ידלנה דז"א מעלה בחי' תבונה כו', וזהו ידלנה מל' דלו עיני למרום שהוא בחי' עלי' כו' וכמ"ש במ"א). והענין הוא דהנה האבות הן המרכבה והוא שהאבות הן בחי' חג"ת והן בחי' מרכבה לחו"ב כו', וכמו שהמרכבה מגבי' את הרוכב למעלה כמו"כ המדות מגביהים את המוחין כו', והוא מפני ששרש המדות הוא למעלה משרש המוחין, דאו"א במזלא אתכלילו וז"א בעתיקא אחיד ותלי' כו', וכמו שהשכל הוא מהמשכיל שעם היותו למעלה מהשכל מ"מ הרי אינו לגמרי מענין השכל והוא מקור השכל כו', ובכללות ה"ה מכחות הנפש לא עצם הנפש כו', אבל המדות הן מעצם הנפש דבשרשם הן ההשרשה