א'רמא

הארת הפנים כו'), וכמו בהארת פנים ע"י תוס' אור מן הנפש וכמו צהבו פניו כו' לפעמים גם המצח מאיר שזהו מהתגברות אור פנימי יותר כו', והיינו שזהו מבחי' פנימיות עתיק כו', והמצח פנוי משערות והיינו שזהו גילוי אור העצמי כו', וע"כ אז הוא באו"א בחי' זיווג שלים שזהו בחי' יחוד פנימי שנמשך בזה אור חדש ממש מבחי' פנימיות עתיק עד בחי' פנימיות ועצמות א"ס כו', ונמשכים מוחין עצמיים בז"א שזהו תכלית הגדלות דז"א הנק' גדלות אבא כו', ואז גם בזו"נ הוא בחי' יחוד פנימי הנק' זווג גופני שהוא המשכה עצמיות כו' וכמ"ש במ"א. אמנם בחי' זיווגא דלא שלים אי' בע"ח שם שזהו כאשר בינה אינה בשלימות קומתה והיינו שאינה בבחי' עצמיות שלה, כ"א היא בבחי' אימא רביעא על בנין בסוד והאם רובצת על האפרוחים כו', ואז אינה מקבלת מבחי' עצמיות אבא (כי אינם שוין בקומתן והיא רק נגד תנה"י דאבא), ואין או"א מקבלים אז בחי' ש"ע נהורין דמצחא דאריך כו' (ומבו' שם דאז או"א מסתכלים בבחי' פנים דאריך כו', ולעיל ד"ה זאת חקת הנ"ל נת' דהארת פנים הוא בחי' אור עצמי,

וצ"ל דשם הכוונה על הגילוי דתרין תפוחין שהוא תיקון הז' הפנוי משערות כו', ומ"ש כאן בע"ח שמקבלים מהפנים היינו מבחי' השערות כו', והיינו מה שיונקים ממזל הח' והי"ג כו', ועמ"ש בזהר פ' תרומה דקנ"ה ע"א בענין לחם הפנים ובמק"מ שם, וידוע דהיחוד דשלחן הוא שלצורך חיות העולמות והוא בחי' שארה כו' וכמ"ש במ"א). וענין אימא דרביעא על בנין היינו בחי' המוחין השייכים אל המדות להיות מזה לידת המוחין דאז הבינה נק' אם הבנים כו', והעיקר הוא בבחי' חיצוניות המוחין שנת"ל שזהו בחי' מורגש שמצד המוחין כו', שהעיקר הוא המדות והוא להיות התפעלות מורגשת בהתגלות הלב כו', וההתבוננות היא בענינים שבאים בבחי' התלבשות ותפיסא ממש שהן בערך בחי' המדות ובאים בלבושי השגה כו', ועי"ז נעשה התפעלות המדות במורגש כו' (ואז המוחין מתעלמים כו'). אך גם בחי' פנימיות המוחין הנ"ל ה"ז ג"כ בחי' המוחין השייכים אל המדות כו', וכמ"ש בלק"ת פ' מטות בד"ה עיני כל דמ"ט שערי בינה הן השפעת הבינה להיות שכל אל המדה כו', דבכלל זה י"ל גם בחי' פנימיות המוחין כו'

והוא בחי' גדלות המוחין השייכים אל המדות כו' ועמשנת"ל ד"ה ואשים דברי בפיך, ועצמיות הבינה הוא בחי' שער הנו"ן דבינה הנק' נתיב לא ידעו כו' דשם ההמשכה מבחי' פנימיות ועצמיות החכ' כו'.

וביאור ענין ב' מדרי' הנ"ל דהנה בינה היא בחי' ש' ס"ג, וידוע דבשם ס"ג יש ב' מדרי' וכמ"ש בהבי' דוקבל היהודים בענין וסוס אשר רכב עליו המלך דסוס בגי' ב"פ ס"ג כו', וכמו עד"מ הסוס שהוא רץ מגבוה לנמוך מהר לבקעה וכן מבקעה להר כו', וכמו"כ יש בחי' ש' ס"ג שהוא בבחי' ירידה מלמטלמ"ע והו"ע דאימא רביעא על בנין כו', והוא המשכת השכל במדות, דלידת המדות הוא מהתגלות השכל והיינו כשהשכל הוא באופן כזה להיות בבחי' שייכות אל המדות כו' וכמשנת"ל. אמנם מה שמתלבש בתוך המדה הוא רק הארה לבד אבל עצם השכל הוא רק בבחי' מקיף אל המדה כו', וכמו בהתעוררות אהבה שבאה ע"י השגה והתבוננות בגדולת ה' הנה גם כשמאיר אור ההשגה בתוך המדה כו', והיינו כאשר התעוררות האהבה אינה רק מהבכן דקרבת אלקים לי טוב כ"א מה שההשגה דגדולת ה' נרגש בלבו ומתעורר באהבה כו', ומ"מ מה שמאיר בהמדה הוא רק הארה לבד ועצם ההשגה