א'רמ

אבל בא"א אינו שייך לומר כן דאני ה' לא שניתי כו', רק שההעלם הוא לגבי המקבלים לבד, וזהו דוקא בבחי' הפנימיות דא"א דבחי' זו היא בבחי' העלם לגבי הנאצלים, אבל בא"א עצמו מאיר האור בגילוי כו'.

ומזה יובן ג"כ דמצחא דא"א אינו בחי' דין כמו מצחא דז"א שהיא דין מפני שאור השכל והחכ' הוא שם בבחי' קטנות וצמצום ביותר כו' כנ"ל. ועוד שהרצה"ת כיון שנולד מבחי' חו"ב והרי גם החכ' עצמה יש בה קצת דין כנודע, והוא שיש כפי חיוב השכל דוקא שזהו בחי' דין ובחי' גבול כו', רק שמ"מ מפני רוחב החכ' סובל גם ההיפך כו' וכמשנת"ל, ולכן בהסתלק החכ' ונשאר ההסכם לבד ה"ז דין, שהרי ההסכם הנשאר זהו מה שהחכ' והשכל מחייב שיהי' כן, וברוחב החכ' יש ב' הענינים האור והחיוב ע"כ הוא בבחי' התגברות החסדים והרחמים כו', אבל ההסכם הוא שהאור נסתלק ונשאר רק חיוב השכל לבד ה"ז בחי' דין כו' וזה"ע מצחא דז"א כו'. אבל רצה"ע שהוא למעלה מהחכ' אינו שייך בו דין (וצ"ע שהרי ח"ס גוון סומק אתחזי בו והוא בחי' גבו' דעתיק כו' ועמשנת"ל ד"ה אלה הדברים הב'), ואדרבא שהרי בכל בקשת רחמים אומרים יהי רצון דהפי' שלא יעלים עליו השכל המחייב כך דוקא כ"א יהי' גילוי אור הרצון כו', וענין רצון העליון היינו שלעולם הוא ברצון ובסבר פנים יפות ע"ד מ"ש

ולנפתלי אמר שבע רצון, ואין שם כעס ודין שהוא היפך הרצון והסבר פנים יפות כו' (ועמ"ש בהג' דכ"ה בכסליו י"ד). וכאשר מאיר גילוי הרצון עליון הוא מרצה וממשיך הרצון אף שע"פ החכ' נסתלק ממנו רצה"ת כו', והיינו שגם מבחי' המדות דרצה"ע נמשך להיות מרצה כו' וכמו ארך אפיים ורב חסד כו', והוא מפני שגם המדות הגם שהן ע"פ הטעם כמוס לרצון מ"מ הם בבחי' בל"ג כו' כנ"ל, ומ"מ שרש ההמשכה היא מבחי' רצה"ע שלמעלה גם מבחי' טעם כמוס כו' כנ"ל, וכמ"ש במ"א בענין כי עמך הסליחה כו', ועמ"ש בתו"ח בד"ה ארדה נא ואראה דרוה"ב, ועמשנת"ל ד"ה תקעו הא' (וי"ל שיש בזה הפרש אם הוא ע"ד כמה א"א לפניו כו' שזהו מבחי' מדות שברצון כו', או שזהו ע"י תשובה שהוא מבחי' הפנימיות כו'). וכמו"כ הוא בבחי' מצחא דא"א שמאיר שם בחי' פנימיות ח"ס ובחי' רדל"א וע"כ הוא בחי' רצון ורחמים דוקא, והיינו דכד אתגלי' מצחא דעתיקא רעוא דרעוין אשתכח כו' שמתגלה בחי' הרצון המקור לכל הרצונות והוא בחי' עצם הרצון ועצם התענוג שבפנימיות ח"ס כו' כנ"ל, ובשעתא דאתגלי' מצחא דע"ק בהאי

מצחא דז"א איקרי עת רצון כו' וכמ"ש ואני תפלתי עת רצון כו', והוא במנחה דשבת שאז מאיר גילוי בחי' פנימיות עתיק כו', וכמשנת"ל בענין ג' סעודות דשבת כו', אז כל דינין דז"א אשתכחו כו', דכאשר מאיר עצם הרצון והעונג ה"ה מרצה ומאיר הגילוי גם בז"א כו'.

וזהו ג"כ ענין הש"ע נהורין דמאסתכלותא במצחא דא"א וכדאי' בפי' הרמ"ז בזח"א ד"ד סע"ב שהם מבחי' דעת דעתיק שכולל בו ג"ר והוא שרש לז"ת, הרי ש"ע שין כנגד חב"ד הכלולים בו עין כנגד חג"ת נהי"ם שהוא שרש להם כו' עכ"ל, ונמצא דהש"ע נהורין הן מע"ס דעתיק והוא בחי' פנימיות עתיק שזהו בחי' דעת דעתיק כנודע והוא במצחא דאריך כו', וע"כ כאשר או"א מסתכלים בבחי' מצחא דאריך מאיר בהם מבחי' פנימיות עתיק כו'. והענין הוא כמשנת"ל (ד"ה זאת חקת התורה) בענין הארת פנים שזהו גילוי בחי' אור עצמי כו', וכמו"כ הוא ביותר בבחי' המצח (דהש"ע אורות דמצחא הן מקור