א'רלו

עצמות החכ' שז"ע בחי' מוחין דאבא דהיינו בחי' פנימיות ועצמות החכ' כו'. ובעבודה י"ל שזהו הכוונה פנימיות שבמוח שנת"ל (ד"ה וארא) שהיא התפעלות עצם נקודת הלב בגוף נקודת המושכל שאינו בבחי' התפעלות ובבחי' מורגש כלל וכלל כו', וזהו תכלית ההגדלה והפנימיות דז"א שמאירים בו בחי' גדלות המוחין דאבא כו', והגדלה זו היא בשבת שהוא מוחין דאבא כנודע ובכל יום הוא בשמו"ע כו', ובחי' גדלות אבא זהו עיקר בחי' מושכל כו'.

והנה בכדי שיהי' המשכת בחי' מוחין דגדלות בז"א צ"ל יחוד אחר נעלה בפ"ע כו', וכמ"ש בע"ח שער העיבורים שיש ב' מיני עיבורים, הא' הוא לצורך בחי' חיצוניות ז"א שמשם הוא מקור המלאכים והעולמות כו', והב' לצורך בחי' פנימיות ז"א שמשם מקור הנשמות כו', והוא בחי' יחוד חיצוני דאו"א ויחוד פנימי דאו"א (ועמ"ש במ"א שמב' יחודים אלו הן ב' מיני נסים שנת"ל), וכמ"ש בע"ח שער הזיווגים פ"ב דכאשר יחוד או"א הוא בבחי' זיווגא שלים אז כל עיקר מציאות הזיווג הוא לתת מוחין גמורים דגדלות אל זו"נ דאצי' להוליד נשמות חדשות, אבל בהיות הזיווג דלא שלים אין כח בזה הזיווג התחתון לתת מוחין לזו"נ רק בסוד יניקה בלבד כו', וענין זיווגא שלים היינו כשאו"א שוין בקומתן, וגם ההמשכה נמשך מחכ' דאבא שהו"ע אצי' שבחכ' כו' וע"ש בע"ח פ"א (ושם דזיווגא שלים הוא בבחי' או"א עילאין שזהו בחי' פנימיות ועצמות או"א כו', ושם דלהוליד נשמות היינו נשמות חדשות כו'). וההפרש בין ב' מיני יחודים הנ"ל, ידוע דיחוד חיצוני דאו"א הוא שההמשכה היא מהאור שכבר נמדד

בסדר השתל' ואין בזה שום התחדשות רק מה שנמשך מן ההעלם אל הגילוי כו', אבל יחוד פנימי הוא המשכת אור חדש ממש מה שלא הי' גם במקור ההשתל' כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דונקדשתי כו' דיחוד או"א אין הפי' שההמשכה היא מאו"א לבד אלא או"א מקבלים מכתר בחי' א"א וכתר מעתיק עד א"ס עצמות המאציל כו', ומה שנק' יחוד או"א הוא מפני שהגילוי באצי' הוא ע"י או"א אבל האור הנמשך הוא מעצמות אוא"ס כו'. והגם דיחוד חיצוני דאו"א הוא ג"כ מאוא"ס שלמעלה מאצי' כו', הנה זהו רק מחיצוניות דאוא"ס השייך אל העולמות כו' והיינו מה שכבר נמשך במקור ההשתל' כו', ובשרש הראשון הוא במה שעלה ברצונו ית' להאציל כו' ובהאוא"ס שהי' ממלא מקום החלל לפני הצמצום הראשון כו', שכ"ז הוא בחי' חיצוניות האור בחי' מקור למקור להשתל' כו'. אבל יחוד פנימי דאו"א הוא מבחי' פנימיות ועצמות א"ס שלמעלה מבחי' אור וגילוי גם במקור למקור דהשתל' כו', והוא המשכת העצמות דא"ס שנמשך בפנימיות עתיק ואריך ובפנימיות או"א כו', ובאו"א גופא הוא היחוד בבחי' חכ' שבהם כו', וכמ"ש בע"ח דזווגא

דלא שלים הוא מבחי' בינה דאו"א וזווגא שלים היא בבחי' חכ' שבהם כו', ועיקר הגילוי הוא מבחי' החכ' כו' (והא בהא תלי' דכאשר ההמשכה היא מבחי' בינה שבחכ' אז עיקר הגילוי הוא מבחי' בינה שבבינה כו', אבל כאשר ההמשכה היא מבחי' חכ' שבחכ' אז עיקר הגילוי הוא מבחי' החכ' כו'), והיינו ממדרי' שאינו גם בחי' מקור הרחוק להשתל', וכידוע דבינה היא בחי' מקור הקרוב להשתל' וחכ' היא בחי' מקור הרחוק כו', ובחי' חכ' שבחכ' הוא שאינו גם בבחי' מקור הרחוק כו', והוא המשכת בחי' עצמות א"ס שנמשך בפנימיות החכ' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ הד', ומענין יחוד חיצוני ופנימי בד"ה בהעלותך הא').