א'רלה

אחרים כו', אבל בעצם הצירוף דהאותיות א"צ לכוין כלל כו', לפי שזהו בא מבחי' החכ' שלמעלה מהדעת והכוונה כו', והו"ע אבא יסד ברתא שמשם עצם מהות האותיות מבחי' קדמות השכל כו' ומשם ג"כ הצירוף שלהם כו' וכמ"ש במ"א, ולעיל ד"ה ויהס כלב נת' שזהו משלימות בחי' מוחין דיניקה כו', ומ"מ נת' שם שזהו בחי' חי שבמדבר כו'). ומ"מ הרי גם מבחי' יש התחלקות שהרי מקור המדות הן בחכ' שז"ע ארזי הלבנון אשר נטע שהן המדות כמו שהן בחכ' כו' (וכמו האותיות ששרשם מבחי' החכ' ובאים בבחי' התחלקות כו'), והו"ע גבורות דאבא שהגבורות ענינם הוא לחלוק כו', אך שבבחי' חכ' הוא כמו הציור בגוף גשם וחומר א' שאין החומר מתחלק בזה כו', וכמו אותיות הכתובים בספר על הקלף שהקלף הוא עצם א' שבו מצטיירים האותיות והקלף אינו מתחלק לחלקים כו', וכמו קול הדבור שסובל כל ההתחלקות דהצירופי אותיות והקול א' הוא כו', וכמו"כ הוא החכ' שהיא בבחי' פשיטות ונושא וסובל כל הציורים כו' וכמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי). וי"ל עוד יותר שקול ודבור דעם היות שהקול הוא שוה בכל הצירופים

מ"מ ה"ה מתחלק לחלקים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ביום השמע"צ), וזהו מפני שההתחלקות הוא ע"י האותיות שהן דבר בפ"ע מן הקול והן בבחי' מציאות דבר ולכן הקול מתחלק בהם עכ"פ לחלקים כו', משא"כ בחכ' שהמדות שם אינם בבחי' מציאות כלל כנ"ל, הנה גם ההתחלקות היא פשוטה שאינו בבחי' התחלקות כלל כו', וכמו הציור שבפנים שזהו מה שהעצם מצטייר בציור זה ואין כאן דבר נוסף והכל הוא העצם שאין כאן דברים מחולקים כלל כו'. וי"ל שזהו ההפרש בין מה שבינה מציירא ציורים בבחי' החכ' דיש כאן דברים המחלקים כו', ובין ההתחלקות שמבחי' גבורות דאבא עצמו שאינו בבחי' התחלקות כו' (וכמ"ש במ"א בענין מקשה תעשה המנורה דהכל הוא גוף ומהות א' כו') (ולפי זה הו"ע צלם ודמות והיינו דחכ' היא בצלמנו ובינה נק' כדמותינו כו' וכמשנת"ל). וי"ל דז"ע דגבורות דאבא נעשים חסדים דאי', מפני שבחי' גבורות דאבא הן בבחי' פשיטות עדיין לכן נעשה מזה בחי' חסדים דאי' שאינו בבחי' התחלקות עדיין כו', וכן במדות מזה הוא בחי' ההתכללות וההתאחדות שלהם כו'.

ומכ"ז יובן איך שמבחי' גדלות דאבא משתנים המדות מההטבעה שלהם כו', דמפני שבחכ' אינם בבחי' מציאות ובבחי' התחלקות כלל דגם ההתחלקות דשם הוא בבחי' פשיטות דהכל עצם א' כו', ע"כ כאשר מאיר בחי' גדלות דאבא אז משתנים המדות שנעשים שכליים ממש למעלה מענין ההטבעה לגמרי (כמו שהן בעצם מהותם מצד בחי' הבינה כו'), וגם משתנים מהטבעתם מאחר שאין שם התחלקות ההטבעה כלל ע"כ יכול להיות להיפך מההטבעה לגמרי כו', וכמו אאע"ה שכבש את רחמיו כו' ועשה זאת בשמחה גדולה וכמ"ש וישכם אברהם כו' לקיים רצה"ע כו', וזהו עיקר הפנימיות דז"א כשמאירין בו בחי' מוחין דאבא כו'. והגם דבחי' מוחין דאי' יש בזה ג"כ מבחי' החכ' (שהרי א"א להיות השגה בלי נקודה כו' כנ"ל), הרי ההמשכה והגילוי הוא רק מבחי' הבינה (והיינו בחי' השגה לבד), רק שיש בזה הפרש אם המוחין הם רק מבחי' נה"י דאי' או מבחי' ת"ת דאי' ולמעלה מזה מבחי' בינה שבבינה כו', אך גילוי מוחין דאבא הוא גילוי בחי' חכ' עצמו כו', וגם בחי' אחרונה שבחכ' ה"ז למעלה מבחי' בינה כו', וכמו נקודת ההשכלה כמו שהוא מצד החכ' שהו"ע הנחה שכליות כו', ובפרט בחי'