א'רלב

וזה אינו יכול להיות ע"פ השגה דבינה רק ע"י הביטל דחכ' כו', וכמו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה שזהו שינוי בהמדות שזהו מבחי' מוחין דאבא כו', וכמו הבלתי מורגש של המדות דכאשר המוחין הן בגדלות אז המדות אינן מורגשים ובפרט בבחי' פנימיות המוחין כו' וכמשנת"ל, הנה מבחי' מוחין דאי' אינם בלתי מורגשים לגמרי רק מבחי' מוחין דאבא ה"ה בבחי' בלתי מורגשים שאינן בבחי' מציאות כו'.

והענין הוא דהנה כללות ההפרש בין חכ' ובינה הוא ההפרש שבין אין ליש, דהחכ' הוא בחי' אין ובינה היא בחי' יש כו', שהרי ענין הבינה הוא השגת הדבר שזהו שהענין בא בבחי' ישות עד שמושג ונתפס כו', וזהו ל' השגה שהוא מל' השגת יד שזהו שהוא מציאת דבר הנתפס ביד כו', וכמו"כ הוא שע"י ההשגה בא הענין בבחי' מציאות ובבחי' תפיסא כו', וההשגה דבינה היא מנקודת החכ' שהרי א"א להיות השגה בלי נקודה כו' ה"ז שבא מאין ליש, שזהו כל ענין הבינה הוא להביא מאין ליש דוקא כו', אבל החכ' היא בחי' אין וכמו נקודת השכלה שהיא בבחי' הברקה לא בבחי' תפיסא מפני שהיא בבחי' אין כו', ובפרט בבחי' הנחה שכליות שזהו עיקר בחי' השכלי דחכ' כו', וביותר בבחי' ראי' דחכ' שהוא בבחי' אין ממש כו', וכמשנת"ל באורך בענין בחי' חו"ב כו'. וזהו שבינה נק' שמחה וחכ' נק' אורה, וכמ"ש ליהודים אורה ושמחה אורה הוא חכ' ושמחה בינה, וכמארז"ל מגילה דט"ז ע"ב אורה זו תורה שמחה זו יו"ט כו', שהשמחה היא באה בהתפשטות והתגלות בבחי' יש כו', וכמו ושמחת בחגיך שהיא שמחה

בהתגלות ובמורגש כו', והיא באה מבחי' הבינה וכמ"ש אם הבנים שמחה שע"י השגה דוקא שמשיג היטיב הדבר איך ומה הוא אז יוליד התפעלות השמחה בגילוי רב כו', וזהו לפי שההשגה היא בבחי' יש ודבר בגילוי ובמורגש ע"כ מה שיוליד ממנה התפעלות הנפש היא השמחה שבאה ג"כ בבחי' יש ומורגש כו', כי כל כח מוליד בדומה איליו ולהיות הכח בבחי' יש ע"כ התולדה היא ג"כ בבחי' יש כו'. אבל החכ' נק' אורה שהיא בחי' אור המאיר שאינו בבחי' יש ומציאות דבר כו' (וכמו פנים מאירות ופנים מסבירות שזהו בחי' בינה בהסבר והתפשטות כו', והחכ' היא רק פנים מאירות מאיר עיני חכמים כו'). ומה שנק' אורה הוא שמאירה לאחרים והוא התגלות האור כו' (וכמו גדול וגדולה כו'), והיינו גילוי אור החכ' בהמדות (בז"א) להיות גם בהם בחי' ביטל כו', דזהו ההפרש בין חכ' ובינה דמבינה אדרבא נולדים המדות בבחי' יש ומציאות דוקא, ועש"ז נק' אם הבנים שממנה תולדות המדות והיינו להיות מדות במציאות דבר כו', רק כשמאיר גילוי אור המוחין יותר אז המציאות הוא בפחות כו', וכהכלל הידוע דמציאות היש

הוא דוקא ע"י צמצום ומיעוט האור וכאשר מאיר גילוי אור אין היש במציאות כו', וע"כ עיקר מציאות המדות הוא דוקא כאשר השכל מתעלם ונשאר רק הבכן כו', אבל כאשר מאיר גילוי אור השכל ובפרט בבחי' פנימיות המוחין אין המדות בבחי' מציאות מורגש כו'. אך אין זה שענין הבינה הוא לעשות הביטל בהמדות אדרבא ענין הבינה הוא להיות המדות בבחי' מציאות, רק מצד גילוי אור השכל בהם משו"ז אינם בבחי' מציאות מורגש כו', אבל חכ' ענינה הוא לעשות הביטל דוקא (שז"ע החכ' תעוז לחכם כו' וכמשנת"ל בכ"ד), והוא שהחכ' הוא בחי' אין ומה בעצם וענינה הוא לעשות כל יש לאין כו' וכמ"ש במ"א. וכמו"כ בהתכללות המדות במקורם הרי כמו שהן כלולים בחכ'