א'רלא

ורצונותיו ויכולים לפעול אצלו כך וכך, משא"כ מי שהוא בגדלות המוחין לא ישתנה ברצונותיו דמה שהשכל מחייב הוא בתוקף כו', רק שבגדלות הוא בדברים גדולים יותר וגם שהמדות והרצונות אינם חומריים בעצם מהותם כמו כשהן מצד ההטבעה שאז הן בחומריות (בעצם גראב), וכאשר הן ע"פ השכל ה"ה בעצם מהותם בבחי' הדקות כו' וגם יש בהם הגבלה שהשכל מגביל את המדה עד כמה תתפשט כו', אבל מ"מ אינם משתנים בעצם דכמו שהוא בבחי' החסד בעצם ההטבעה כן הוא בגדלות ובזקנה כו'. וכמו ב"ש וב"ה שהיו מבחי' חו"ג הרי גם בתורה ובכל דרכי עבודתם היו בבחי' חו"ג דב"ש אוסרים וב"ה מתירין כו', וכידוע בענין כיצד מרקדין דהפלוגתא שלהם באופן העבודה כו' וכמ"ש במ"א, הרי דמגודל ועוצם ההשגה הגדולה שלהם בתורה ועבודה לא הי' השינוי בעצם המדות רק שהי' במעלה ובמדרי' גבוה מאד כו'. והב' דבכללות אינם יוצאים מלבוש ההטבעה, והיינו שבגדלות ההשגה אינו יוצא מענין ההטבעה ויש לו שייכות אל ענין הטבע כו', וכמו בהגילוים מלמעלה יש נסים נסתרים ונסים נגלים, דנסים נסתרים הוא

המלובשים בדרכי הטבע הרי בזה ג"כ הטבע בטל כו', וכמצביא עביד בחיל שמי' שגם בהטבע הוא כרצונו ית' כו', וגם נראה בזה גילוי אלקות וכמו ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו כו', ולכן נק' נס שהוא ל' רוממות וגילוי היינו שנגלה בזה אלקות כו' (ועמשנת"ל ד"ה בראשית הא'), ומ"מ אינו יוצא מבחי' הטבע כו', ונסים נגלים הוא שיוצא מן הטבע לגמרי והטבע מתבטל בזה כו', וכמו"כ הוא כאן דבבחי' גדלות הוא שלמעלה מענין ההטבעה לגמרי כו'.

והענין הוא דהנה המדות הן בבחי' המשכה וירידה למטה והמוחין הן בבחי' עלי' למעלה כו' (והו"ע רוח הבהמה היורדת ורוח האדם העולה היא למעלה כו'), וכמשנת"ל דכמו ההפרש בין רצון לתענוג דרצון הוא בחי' התפשטות הנפש והמשכתו לאיזה דבר שחוץ ממנו והתענוג הוא בבחי' התעלמות בעצמו דוקא כו', כמו"כ הוא ההפרש בין המוחין והמדות כו'. ובזה יש הפרש בין בחי' מוחין דאימא ומוחין דאבא, דמוחין דאימא הן בעצם לא בבחי' עלי' והבדלה כ"כ (אדרבא הבינה נק' שכ"ע ע"ש ששוכנת כו'), ואין עושין עלי' כ"כ בהמדות כו', וגם בחי' פנימיות המוחין שנת"ל שבזה המדות נעשים שכליים כו' אינם בבחי' שכליים ממש לצאת מענין ההטבעה כו', וע"י מוחין דאבא שהן בעצם בבחי' עלי' והבדלה כו' (דהחכ' נק' קדש משא"כ הבינה היא מקראי קדש כו'), עושין בהמדות ג"כ להיות בבחי' שכליים ממש שהן בבחי' עלי' ויציאה מענין ההטבעה לגמרי כו' (ועמ"ש בבה"ז במאה"ז ע"פ מראש צורים כו') (וי"ל שזהו כמ"ש בסש"ב פכ"ג שהאבות הן הן המרכבה שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני

עוה"ז ולא נעשו מרכבה רק לרצה"ע לבדו כל ימיהם כו', ובאמת הכוונה כאן לא רק על הטבעה גשמיות כ"א גם הטבעה רוחניות, וי"ל עפמ"ש במ"א דבחי' יסוד הוא רק טפח גבוה מן הארץ ומשם הוא ענין המופתים, אמנם שדרו של לולב צריך שיוצא מההדס טפח הוא בחי' ד"ע המחבר חו"ב כו', ובענין הנה טפחות נתת מבו' דבזח"ג דרע"ג אי' דטפח הוא יו"ד, וא"כ טפחות הוא יו"ד דש' הוי' ויו"ד דש' אד' ח"ע וח"ת כו', ובד"כ ענין שלמעלה מהטבע הוא שהמדות הן ג"כ בבחי' ד"ע כו'). וגם ע"י גדלות אבא משתנים המדות מההטבעה שלהם כו', וכמו באאע"ה שכבש רחמיו מעל בנו יחידו שהוא היפך טבע המדות לגמרי כו',