א'רכד

בלבו כלל לדבר הזה, אף שרואה אותו מקרוב ומצד טבע מדותיו צריך להיות נמשך איליו ומ"מ לא יומשך לבו כלל לזה כו', וכן הוא ביראה הטבעית שטבע האדם לירא מכל דבר הרע ומזיק לנפשו ולמאוס בו בתכלית, והנה כל שיעמיק מחשבתו ודעתו בהפלגת הדבר באיכות ומהות הרע בהפלגה יתירה יהי' התפעלות היראה והפחד ביותר עד שיגיע לעומק לבו, וכל שאינו מעמיק מחשבתו ודעתו בזה לא יתפעל ביראה כ"כ ולא יפחד כ"כ עד שיכול לדחותו מלבו לגמרי, ואם יסיח דעתו מזה ויבטלנו בלבו יכול להיות שגם שעומד מקרוב לארי' או לסטים ולא יפחד כלל כו', וכמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ז הט"ו וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בל"ת שנא' אל ירך לבבכם ואל תראו כו', והיינו מפני שהיראה תלוי בהעמקת הדעת דוקא ואם יסיח דעתו לא יפחד כלל כו'. הרי שגם התעוררות המדות טבעים תלוי בשכל ודעת דוקא, וממילא ההתעוררות שלהם הוא כפי אופן חיוב השכל, שזהו מה שהשכל מגביל את המדה ומחליש את המדה כו', דהמדה מצד ההטבעה היתה בהתגברות יתירה, אבל כאשר מתעורר עפ"י חיוב השכל אז היא

רק כמה שהשכל מחייב כו', והיינו שמצד ההטבעה המדה בעצם היא בחומריות ביותר, וכאשר היא מצד השכל ה"ה בדקות כו', וכמשנת"ל (ד"ה אתם נצבים הג') דהטבע היא חומרי כו'. דזהו כללות ההפרש בין הנה"א לנה"ב דהנה"ב להיות טבעי בעצם ה"ה חומרי כו' (ולכן גם הנה"א בבחי' הקטנות שמדותיו הן רק טבעים נמשך אחר החומריות דנה"ב כו'), והנה"א להיותו שכלי בעצם ה"ה בבחי' דקות ורוחני כו'. וכן הוא במדות בכלל כשהן רק מצד ההטבעה הנה לבד שנמשכים בדברים שפלים וגסים, הרי עצם המדה היא בבחי' חומריות ביותר, וכאשר הן ע"פ השכל ה"ה רק בדברים נעלים ובבחי' דקות ביותר כו'.

והנה הגדלת המדות שע"י השכל הוא ג"כ בחי' מורגש רק שזהו המורגש שמצד השכל ונעשה אחר ימי היניקה כו', דהנה הגדלת המדות שבמשך ימי היניקה זהו בחי' מורגש שבמדות דהיינו שהמדות הן בהתגלות כו' כנ"ל (וזה נעשה ג"כ ע"י השכל דיניקה הוא בחי' מוחין כנודע (וגם ההגדלה הנ"ל שאחר היניקה הוא ג"כ מהמוחין דיניקה כו'), וכמו שאנו רואין בתינוק בימי היניקה שיש בו קצת הכרה שכליות כו', רק שההגדלה שבימי היניקה הוא הגדלת החומר שברוחניות להיות מוכן לקבל צורה כו', דמוטבע לבד שאין המדות ניכרים כלל ואין בהם גילוי השכל כלל אין כאן שום הכנה כלל לקבלת הצורה כו', ובימי העיבור ההגדלה היא רק הגדלת החומר לבד כו', ובימי היניקה הוא הגדלת הרוחניות והיינו המדות כו', רק שזהו רק התגלות המדות שהעיקר הוא רק מצד ההטבעה לבד ה"ז בחי' חומר שברוחניות כו', והוא רק הכנה לקבלת צורת השכל כו', דהשכל הוא עיקר הצורה כו', דבד"כ המדות הן בחי' חומר והשכל הוא בחי' צורה כו', והיינו מפני שהמדות הן ההטבעה שבנפש, ונת"ל דטבעי הוא חומרי ושכלי הוא

רוחני שזהו צורת הנפש כו', וע"כ בימי היניקה שהעיקר הוא רק התגלות המדות אעפ"י שיש בזה גם קצת שכל ה"ז רק הגדלת החומר שברוחניות כו', וה"ז בחי' מורגש שבמדות שהוא הכנה לקבל צורת השכל שזהו לאחר היניקה והוא בחי' מורגש שמצד השכל כו'). וענין המורגש בזה הוא שהמדות הן ע"פ הכרת השכל שמכיר בשכלו שצריך לרצות כך או כך כו', ולכן הפעוטות מקחן מקח כו', והן תינוקות בני ו' שנים שאז הן ולאו שלהן הוא ע"פ הכרת