א'רכג

לא בעצמו ולא לזולתו כו' (ולפי זה מה שנק' מוטבע הוא ל' טבעו בים סוף כו' והיינו שהן בתכלית ההעלם ביותר כו', וע"פ פשוט הוא שאין כאן רק ההטבעה לא התגלות דבר כו'), רק אחר גידולו בשנים קצת יבוא הכל לגילוי בכל פרטי מדותיו ע"י היניקה שיונק חלב אמו נעשה הגדלת המדות (דכשם שחומר מתגדל ע"י היניקה שהוא ע"י התענוג שבהחלב שעי"ז הוא הגידול כו', ולכן הגידול בחומר גופו במשך ימי היניקה הוא בערך יותר מהגידול שאח"כ כו', מפני שעיקר ההגדלה הוא מן התענוג, וכמו מים שמצמיחים שזהו מחמת התענוג שבהם כו', כמו"כ האדם עץ השדה שצומח מקטנות לגדלות כו' הגדלה שלו הוא מן התענוג שבחלב כו', וכמו"כ הגדלת המדות הוא ע"י חלב היניקה ומבחי' התענוג שבזה כו'), והוא שבאים בגילוי קצת, והגם שמלובש בבחי' קטנות דמעשי נערות, אבל יכולים להכירו במהות טבעו בכל מדותיו איך ומה יהי' כשיגדל בשנים, וכמו בוצין בוצין מקטפוהי ידיעה כו', ונגדלים המדות מעט מעט במשך השנים דבן ג' וד' שנים עד שיגדל כל צרכו שהמדות מתגדלים ומתגלים כו'. וזהו הנק' מורגש בכלל

שיש כאן מדות בהתגלות שהן בבחי' גילוי דבר מה בעצמו ונגלים אל הזולת כו', ובעצם המדות אין כל חדש בעצם תוארם היינו בהטבעת המדות שלא ישונה בטבעו מהיפוך להיפוך כמו מרחמניות לאכזריות וכה"ג רק שמתגדלים ומתגלים כו'.

והנה אנו רואים שהגדלת המדות אינו רק בהתגלות שלהם כ"א שהמדות הן בדברים גדולים יותר, דבקטן מדותיו הן בדברים קטנים ובגדלות הן בדברים גדולים, ודברים הקטנים שרצה בקטנותו אינו רוצה כלל בגדלותו ואדרבא הוא מתבייש בהם כו', וזה בהכרח אינו מהמדות מצ"ע כ"א מצד השכל כו', כי המדות מצ"ע אינם משתנים כו', וכמו שאנו רואים בבע"ח שהן טבעים בעצם מהותם הרי אינו משתנה בהם טבעם לעולם כו', והאדם שמשתנה טבע מדותיו עכ"פ בזה שרוצה דוקא בדברים גדולים הוא מצד השכל שמנהיג את המדות ומראה להם מה לרצות כו', וכידוע שהשכל הוא כמורה דרך אל המדות כו', ועם היות שהמדות הן כמו שהן בתולדתן מ"מ ההנהגה שלהם הוא ע"י השכל, וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש שלפי אופן השכל לפי כזה הן המדות אם בקטנות או בגדלות כו', וא"כ גם תחלת התעוררות המדה הוא ע"י השכל כו'. והגם שהמדה היא טבעית בו שבטבע מדותיו הוא חסדן ואוהב או רגזן ושונא וכה"ג, אך זהו ההפרש בין קטנות לגדלות, דבקטנות התעוררות המדה היא רק מצד ההטבעה ובגדלות ההתעוררות היא מצד השכל

כו', עם היות שההתעוררות היא כמו הטבע שלו בעצם המדה אם בחסד או בגבו' כו', כי המדות אינם משתנים בעצם מהותם כו' (וגם הטיית השכל הוא כפי ההטבעה מפני שרשה בההשרשה עצמיות כו'), ומ"מ מתעורר מצד השכל דוקא כו'. דהנה אנו רואים בחוש שגם מדות הטבעים כמו לאהוב דבר הטוב ולמאוס ולברוח מדבר הרע ומזיק ה"ז ג"כ תלוי בשכל ודעת שבמוח דוקא, דכאשר יתבונן בדבר הטוב ונאהב באיכות טובו בעצם ואיך שטוב לו הדבר אז יתעורר בלבו להמשך איליו באהבה וחמדה, וכל מה שיעמיק מחשבתו ביותר בהפלגת הטוב ההוא יתפעל יותר בלבו באהבה ותשוקה יתירה כו', אבל כשאינו מעמיק מחשבתו ולא יתבונן כ"כ במהות ואיכות הדבר הטוב והנאהב הזה לא יתפעל בלבו באהבה ותשוקה כ"כ רק בקרירות ובחיצוניות מאד, עד שיכול להיות שכאשר יסיח דעתו ומחשבתו לגמרי מהדבר הזה לא יתפעל