א'רכב

כו', דבד"כ הוא בחי' הודאה בלבד וההסכם הנעשה עי"ז שזהו בחי' נו"ה כו', ואין בזה בחי' אור וחיות בבחי' התפעלות כו'. וחג"ת הוא בחי' התפעלות המדות שמתפעל באהבה או ביראה כו', והוא בחי' רוח וכמ"ש רוח האדם היא העולה למעלה שהרוח היא כשיש בו התפעלות להיות עולה למעלה כו' (ועצם ענין הרוח הוא שבהתפשטות ובתנועה חיונית שנראה שהוא חי כו'), אך הן מדות טבעים והיינו שההתפעלות שלהם אינו מצד השכל כ"א מצד טבע המדות עצמן, והיינו שהמדות המוטבעים בו הן אצלו בהתגלות כו'. והגם דהתפעלות המדות בהכרח שבא ע"י איזה שכל והתבוננות דאי אפשר להיות התפעלות אלקי בלי שום שכל כלל, כי הנה"א הוא מבחי' התיקון ובתיקון כך הוא דכל גילוי הוא ע"י המוחין דוקא כו', וז"ע אדם דעם היותו בחי' מדות מ"מ עיקר מעלתו הוא שכל והיינו שגם גילוי המדות הוא ע"י השכל כו'. אך הענין הוא שהרי האהוי"ר ישנם בטבע בנה"א, ובחי' רוח הוא שהמדות עומדים בהתגלות שבנקל הוא שיהיו בהתגלות ממש במעט התבוננות כו'. וכמו האהבה טבעית דהבן אל האב שאינה בהתגלות תמיד אבל בנקל

הוא לבוא בהתגלות כשיודע שהוא אביו מיד אוהבו ומתגעגע עליו, וכן בכל עת שנזכר שהוא אביו מתעורר ומתגלה כו'. וכך הוא מעט ההתבוננות לידע איך כי הוא אבינו האמיתי, וגם בגודל חסדיו אתנו שהוציאנו ממצרים כו' ממילא מתעורר האהבה הטבעית כו'. וכן ביראה שלא יתרחק מאלקות ושלא יעשה את הרע בעיניו כו', ה"ז ענין טבעי בנה"א ובמעט התבוננות ה"ז מתעורר ומתגלה כו', ויש בזה אור וחיות רק שהחיות הוא חיות של מדות ואין בזה גילוי אור המוחין כו'. אמנם בחי' חב"ד הוא השגה ממש לידע ריבוי השתל' עולמות עליונים ותחתונים במעלתן ומדריגתן זה למעלה מזה ואיך שכולם בטלים נגד דיבורו ית' וכאין ואפס חשיבי כו', וכן בהתבוננות באיזה ענין אלקי בהשגה גמורה שמבין ומשיג את הענין היטיב, ואור השכל מאיר אצלו בגילוי אשר עי"ז נמשך באהבה גדולה לאלקות ברצון וחשק שיש בזה אור וחיות רב מגילוי אור המוחין כו'.

והנה ג' מדרי' הנ"ל יובן באופן עליון יותר שהן ג' מדרי' מוטבע מורגש מושכל שכ' הפרד"ס ש"ח פכ"ד שהן חב"ד חג"ת נה"י, מוטבע בחי' נה"י מורגש חג"ת ומושכל חב"ד, והכל הוא בהמדות רק שזהו הגדלת המדות בג' מדרי' דעיבור יניקה מוחין כו'. דהנה מוטבע הן טבע המדות כמו שהן בתולדה מבטן (בל"א נאטור), רחמני או אכזרי קמצן או פזרן רך הלבב או קשה הלב וכה"ג שפלות והתנשאות חדוה או עוצב כו', וכללותן הוא בחי' חסד וגבו' והיינו אם טוב או רע כו', וכה"ג בכל המדות בהתפארות וניצוח הכל נולד בטבע באופן פרטי בכאו"א ואין א' דומה לחבירו כו', הגם שבכאו"א ישנם כל המדות מ"מ אין א' דומה לחבירו בפרטי התגלות המדות שזהו הטיית הנפש וכל הכחות אם בחסד או בגבו' או בהתפארות כו' (והכל כפי ההשרשה שרשיות שבעצם הנפש כו' כמו שנת"ל). אך ענין מוטבע הוא שהמדות המוטבעים בתולדה אינם ניכרים כלל ואינם עדיין בהתגלות כלל כו', והיינו שאינם בהתגלות גם בעצמו להיות נרגש בנפשו וגם אינם ניכרים אל הזולת כו', וכמו התינוק מיד שנולד הרי אינו ניכר

עדיין באיזה מדה הוא אם בטבע החסד או בטבע הגבו' כו', וכשם שבעת העיבור שהרי גם אז כבר יש בו המדות הרי אינם ניכרים כלל, כמו"כ מיד שנולד ישנם בו רק שהן בתכלית הקטנות וההעלם שאינם ניכרים ונרגשים כלל