א'רכא

כמו"כ יש בז"א ג"כ בחי' פנימיות וחיצוניות כו', ובחי' פנימיות דז"א הוא בחי' גילוי המוחין בז"א והן ג"ר דז"א, וז"ת דז"א כשאין בהם גילוי המוחין ה"ז בחי' חיצוניות כו'. ובזה יש כמה מדרי', דהנה ידוע דבמדות יש ג' מדרי' חב"ד חג"ת נה"י, דכשם שהגוף נחלק לג' חלקים כללים והן ראש גוף ורגל שהראש שם משכן המוחין, והגוף הוא הלב ששם משכן המדות כו' וזהו גוף האדם כו', ורגלים הן לבר מגופא רק לילך ממקום למקום וכה"ג, כמו"כ הכחות נחלקים לג' מדרי' (והאדם בכלל הוא בחי' המדות וכמו כי האדם עץ השדה כו' כנ"ל), והן חב"ד חג"ת נה"י כו', דענין נה"י הן המדות שהן בבחי' ניצוח בלבד, וכמו מי שאינו חסדן בטבעו כ"כ רק שמתנצח לעשות חסד בפועל כו' וממילא אין בזה חיות ותענוג, וכמו המתעקש באיזה דבר שאין זה מצד ששכלו מחייב כן דא"כ אין זה עקשות כ"א שזהו מצד הניצוח בלבד כו' (ובמ"א מבואר שהעקשות יש בזה טעם נעלם הנק' טעם כמוס כו', היינו מפני שבאמת נה"י שרשן למעלה יותר כו' וכמ"ש במ"א). ובפרטיות ענין הנצח הוא שמנצח בעצמו לעשות גם שאינו רוצה

בטבעו בעצם, או גם לעשות היפך טבעו שגם אם בטבעו הוא רוצה בזה או אינו רוצה ה"ה עושה היפך טבעו בדרך ניצוח, שזהו ג"כ מדה מהמדות טבעים לנצח א"ע כו'. וההוד הוא שעושה ע"פ ציווי הזולת והיינו שבעצמו אין בו כח להתגבר ולנצח עצמו רק כאשר הזולת כמו מלמדו ומדריכו מצוה עליו כו' (וי"ל דז"ע שהנצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבו'). וחג"ת הן גוף המדות עצמן כו', וכמו מי שהוא איש טוב והחסד בעצם והוא שאין בזה חיוב מצד השכל רק מצד שטבעו מחייב שישפיע טוב וחסד כו', ומשו"ז הוא משפיע לכל גם מי שאינו אוהב אותו מאחר שזהו רק מצד טבע המדה שלו כו', וכמו אאע"ה שהי' איש החסד בעצם והי' משפיע טוב וחסד לכל אדם אפי' לערביים שבודאי לא הי' לו אהבה עליהם כלל וכלל כו' (ובאמת בא"א הי' בזה כוונה פנימיות שבזה פרסום אלקותו בעולם והכניס את הבריות תחת כנפי השכינה שז"ע ואת הנפש אשר עשו כו'). וחב"ד הוא שיש בזה גילוי המוחין, וכמו שמשפיע חסד מצד הטעם כמו מצד האהבה וכה"ג שיש בזה ריבוי גילוי אור וחיות כו', וכמו שאנו רואין גם באיש הטוב מצד טבע מדותיו מ"מ כאשר גם השכל מחייב שצריכים להשפיע אז ההשפעה היא בריבוי וחיות רב כו'.

ובעבודה בחי' נה"י הוא ההסכם להיות סו"מ וע"ט בפו"מ ואין בזה שום התפעלות אהוי"ר שהן מקור מ"ע ומל"ת כמ"ש בסש"ב, רק מה שמסכים בלבו בהסכם חזק להיות סו"מ וע"ט כו', וממילא אין בזה חיות ועונג והו"ע בדי ערבות שאין בהם טעם וריח רק הקיום בפו"מ כו', ובמדרי' עליונה יותר והיא ג"כ רק בחי' נה"י, הוא מ"ש בסש"ב פט"ז שהלב מבין ברוח חו"ב שבמוחו גדולת א"ס ב"ה דכולא קמי' כל"ח ממש, ע"כ יאתה לו ית' שתכלה איליו כו' וגם נפשו ורוחו כך יאתה להם להיות כלות איליו כו', ולית מח' כו' כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה כו' ואי לזאת יאתה להם לחבקו כו', דהיינו קיום התרי"ג מצות במעשה ודבור ובמח' כו' ופיו ולבו שוין כו' כפי אשר נגמר בתבונת לבו ומוחו כו', דכ"ז הוא הידיעה לבד לא בבחי' השגה ממש שמשיג איך שכולא קמי' כלא כו', ולא שההשגה היא בבחי' גילוי אור בהתגלות כו', רק הוא ידיעה לבד שיודע את הענין שהוא כך כו' ושמשו"ז יאתה לו שתכלה איליו כו', ומסכים במוחו ולבו ונגמר אצלו שכך יאתה לו לחבקו ולקיים כל התרי"ג מצות