א'רכ

הד' יעו"ש), ומחו"ב נמשך לז"א ומז"א למל' כו'. וזהו דאי' במד"ר ע"פ ונטעתם מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה שנא' ויטע ה' אלקי' גן כו', והו"ע כי האדם עץ השדה שבחי' אדם שעל הכסא נק' עץ השדה והוא בחי' ז"א דאצי' כו', וכמ"ש במ"א בענין אם יש בה עץ אם אין שזהו אם מקבלת מבחי' אין דכתר או מבחי' עץ שהוא בחי' ז"א כו', וזהו הנטיעות שבגן כו', ושרש ההמשכה הוא מבחי' עדן דחכ' שז"ע ונהר יוצא מעדן בחי' בינה שנמשך מבחי' חכ' כו', וידוע דבחי' עדן עילאה הוא בחי' כתר כו' והיינו דשרש ההמשכה היא מבחי' כתר ונמשך בחכ' כו', ומבחי' העונג שבח"ס נמשך במל' ובגעה"ע דברי' כו'. אמנם מ"ש ויטע ה' אלקים שנא' ל' נטיעה הוא שאע"פ שהתענוג שבג"ע נמשך מבחי' התענוג המלובש בחכ' כו', מ"מ אין ערוך ביניהם כמו שאין ערוך להנטיעה לבחי' המזל שממנו נצמח. וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל וגבוה מעל גבוה שומר כו', והרי תפוח הגשמי יש בו מתיקות וחיך אוכל יטעם כו', האם נא' שיש בכח הצומח שבארץ טעם

ומתיקות ג"כ ופשיטא במזל הרוחני שאינו מערך ומהות זה כלל כו'. אלא הענין הוא שהמתיקות נמשך מחסד ומרירות מגבורה כו', והרי הם ענינים רוחנים רק שבהשתל' וסדר ירידת המדרי' מדרי' אחר מדרי' נתגשמו עד שנמשך מבחי' החסד בחי' מתיקות כו', עם היות שאין ערוך איליו מ"מ הוא ממזגו ותכונתו, וכמו שרואים כמה מיני עריבות ומתיקות ברוחניות כמו תענוג של דבר חכ' הוא ג"כ מתיקות, וכמו"כ במדת הטוב והחסד יש בזה מתיקות ועונג, וכן תענוג של ניגון שהוא מן הקול היוצא מן הלב מבחי' חיצוניות המדות כו', ולכן בכמה ירידות והשתל' נעשה מתיקות גשמי הגם שההבדל וההפרש רב ביניהם כו' (ועמשנת"ל ד"ה אנכי ה' אלקיך דרוה"א). וכך הוא הענין בג"ע הגם שהתענוג הנמשך בג"ע הוא מבחי' החכ' אעפ"כ אין ערוך ביניהם, וה"ז כמו העשב לגבי המזל כו', עשב הוא ע"ב שי"ן שזהו המשכת הדעת וכמ"ש בתו"א בהבי' דואלה המשפטים, והו"ע הידיעה והשגה אלקית שבג"ע כו', ובזהר ויקרא די"ב ע"א כ' בפי' תדשא הארץ דשא עשב שהו"ע יחוד זו"נ כו', והיינו כנ"ל דגילוי התענוג שבג"ע הוא מהעונג

עליון דכתר המתלבש בחכ' ובז"א ונמשך במל' ומהמל' נמשך בג"ע כו'. אבל כ"ז הוא כמשל הנטיעה שאין ערוך להתענוג שבג"ע לגבי התענוג שבחכ' רק שנתגשם עד שנעשה תענוג שיהי' מושג ומורגש לנשמות דבי"ע כו', ועם היות שאינו בחי' בריאה יש מאין ממש, וכמו במשל המתיקות שנמצא מתיקות גם ברוחניות כמו בשכל ומדות כו', וגם המתיקות בחיך אוכל יטעם ה"ז ג"כ כעין רוחני כו', וע"כ עם היות שאין זה מהות מתיקות זו כלל אעפ"כ הוא ממזג ותכונה זו כו', כמו"כ התענוג שבג"ע אינו בבחי' יש מאין ממש לגבי התענוג שבחכ' (ולא כמו בעולמות כו', ועמשנת"ל בד"ה בענין המזל וכח הצומח דכמו"כ יובן כאן), מ"מ הוא באין ערוך וכעין יש מאין כו'.

אך ע"י העבודה דתומ"צ ממשיכים תוס' אורות בג"ע שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו', והוא עיקר קבלת שכר הנשמות בג"ע שנהנין מזיו תורתן ועבודתן כו'. והענין הוא דכמו שיש פנימיות וחיצוניות בבחי' המל', והיינו כנ"ל בההפרש בין העולמות לג"ע דבעולמות הוא בחי' ז"ת דמל' לבד שזהו בד"כ בחי' חיצוניות המל', ובג"ע מאיר ג"ר דמל' שזהו בחי' פנימיות בחי' הארת פנים כו',