א'ריח

כתר מל' דעשי' הוא המלך המרומם והמתנשא מימות עולם דעשי' כו'. ועד"ז הוא בע"ס דאצי' דמל' דא"ק נעשה כתר ועתיק לאצי' כו', וכן הוא בכללות השתל' דפרצוף דא"ק שנאצל מעצמות אוא"ס דמל' דא"ס נעשה כתר לא"ק כו', דמל' דא"ס כלולה ג"כ מע"ס מן הכתר עד המל' כו'. וכללות הענין דמל' דא"ס הוא מה שעלה במחשבתו הפשוטה אנא אמלוך כו' דמח' זו היא סיבה כללית על כללות ההשתל' כו', כי ממדות העצמיות דא"ס כחסד דא"ס שלגדולתו העצמיות אין חקר לא הי' יכול להיות מקור וראש לנאצלים כי הי' הכל בבחי' א"ס ממש כו', רק מבחי' מל' דא"ס יכול להיות שיהי' מקור להתהוות העולמות כו', והיא כלולה מע"ס וכמא' הזהר בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטה"ע כו', דבריש הורמנתא דמלכא זהו בחי' כתר מל' וגליף גליפו שהן חקיקת האותיות זהו בחי' מל' שבמל' דא"ס כמו שהוא לפני הצמצום עדיין כו', והו"ע שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בכללות ההשתל' לאחר הצמצום כו', ובחי' המח' ורצון דאנא אמלוך הוא קודם ששיער בעצמו כבי' והוא סיבה לההשערה דמפני שעלה במח' אנא אמלוך ואין

מלך בלא עם ע"כ שיער בעצמו כו'. אמנם בחי' כתר מל' הוא בחי' הרצון והתענוג בבחי' מלוכה שלמעלה מבחי' המח' דאנא אמלוך שזהו בחי' רצון גלוי בעצמותו, ובחי' כתר מל' הוא בהעלם עדיין והוא רק בחי' התענוג בענין המלוכה, דמשו"ז נתעורר כבי' בבחי' רצון גלוי בעצמותו כו' (וי"ל שזהו מה שעלה התענוג בקיום התומ"צ דנש"י ובהדירה בתחתונים כו', דמשו"ז בא הרצון בהתהוות העולמות כו' ועמשנת"ל ד"ה וידבר כו' אח"מ), או דבחי' כתר מל' הוא ההתגלות בעצמותו דבחי' התנשאות עצמו כבי' (וי"ל שזהו ענין א' עם התענוג במלוכה שזהו התענוג בעצם ענין המלוכה לא בבחי' ההתנשאות על עם כו'), וזהו למעלה עדיין מבחי' רצון למלוכה כו' (וי"ל שז"ע המלוכה על נשמות כו' עמשנת"ל ד"ה ויצא יעקב), רק מפני ההתגלות כבי' דהתנשאות העצמי והתענוג במלוכה בא בחי' הרצון דאנא אמלוך ושיער בעצמו כו'. וזהו אני ראשון היינו בחי' כתר מל' דעם היות שזהו בבחי' איזה התגלות בהעלם בעצמו כבי' ה"ז מובדל עדיין לגמרי מכללות ענין ההשתל' כו', ואני אחרון הוא בחי' מל' שבמל' דא"ס והו"ע

מה ששיער בעצמו בכח כו', שע"י הצמצום נעשה בחי' כתר ועתיק לא"ק כו', ונעוץ תחב"ס וסוב"ת דבחי' מל' דמל' דא"ס שנעשה כתר לא"ק שרשו מבחי' כתר מל' דא"ס כו'. ועד"ז יובן בפרטי פרטיות בכל עו"ע דע"ס דאבי"ע דמבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון, כי כל ספי' כלולה מיו"ד כו' וכמו מבחי' מל' שבחכ' נעשה כתר לבינה ומבינה למדות כו', אך ד"כ אני ראשון במל' דא"ס בחי' מלכותך כו' ואני אחרון במל' דאצי' עד מל' דעשי' כו'. וזהו ראו עתה כי אני אני הוא דאני אחרון דמל' דעשי' הוא אני ראשון דמל' דא"ס דנתב"ס וסוב"ת כו', ולגבי עצמות אוא"ס אין הצמצום הראשון שלפני אצי' וצמצום האחרון שלפני ברי' ויצי' מסתיר כלל וכלל כו'.

ומעתה צ"ל ענין הג"ע, דהנה דעיקר הענין מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה בג"ע ה"ז נעשה ע"י המע"ט בעוה"ז כו', שזהו ג"כ ענין שאמרז"ל שכר מצוה מצוה שהשכר והעונג שבג"ע הוא מהארת המצוה עצמה כו', וז"ש וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שע"י העבודה במ"ע עושין את הג"ע היינו שממשיכים בחי' זיו השכינה ליהנות בו כו', ובמדרש אי' דלעבדה ולשמרה קאי על קרבנות, וכמ"ש בהוציאך כו' תעבדון כו'