א'ריד

וי"ל שמה שנק' ראשון היינו שהוא הנאצל הראשון, לא שהוא ראשון לנאצלים כ"א שהוא הנאצל הראשון מאוא"ס ב"ה, וממילא יש לו שייכות והתחברות יותר אל האוא"ס כו', וזה הי' אפשר לומר לשיטת הפרד"ס שכתר מאוא"ס הוא בדרך עו"ע כו', וכ' בשער הגוונים פ"ב שהוא בחי' משתווה המאציל עם הנאצל כו', ומ"מ ביאר בשער אם הא"ס הוא הכתר דכתר הוא במנין הספי' כו'. ולשיטת האריז"ל הרי אצי' הכתר הוא ג"כ ע"י הצמצום, וא"כ הוא ראשון לנאצלים כו', רק שלשיטת האריז"ל יש בו מבחי' תחתונה שבמאציל, וכ' בשער דרושי אבי"ע פ"ד שהכתר הוא בחי' ממוצע ממאציל ונאצל כו', ובחי' מאציל שבו אינו מה שנתהווה כו' ועמ"ש מזה לעיל ד"ה אלה מסעי). וזהו דכתר וחכ' שניהם בחי' נקודה רק שהחכ' היא נקודת היו"ד שיש בו ציור דג' קוצין כו', משא"כ כתר הוא נקודה בלי שום ציור כלל כו' וכמ"ש במ"א. וזהו אני ראשון אני אותיות אין והוא בחי' אין דכתר מקור החכ' דבחי' חכ' נק' יש לגבי' כו', ואני אחרון הוא בחי' אין דמל' סוף כל דרגין דאצי' מקור בחי' היש דבי"ע כו', ואו' אני ראשון ואני

אחרון דכמו שאני אחרון בבחי' המל' סודכ"ד להוות הבריאה יש מאין בפו"מ שנק' עשי' גשמיות, כך ממש אני ראשון להוות החכ' מאין בבחי' עשי' גשמיות ממש בשוה בלי שינוי כלל כו', וגם זאת דאני אחרון הוא מבחי' אני ראשון דבחי' אין דכתר הוא בבחי' אין דמל' דנתב"ס וסוב"ת כו'.

והענין הוא דהנה ידוע בפי' מלכותך מכ"ע דכל עיקר ומקור התהוות כל העולמים והחיות שלהם הוא מבחי' מלכותך דוקא, והוא בחי' מל' דא"ס עצמו שנק' מלכותך ממש בחי' המל' דעצמות אוא"ס, וכמו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד דשמו הוא בחי' מל' כו' (ובפרטיות יש בזה מדרי' אך בכללות הוא בחי' מל' דא"ס כו'), והוא מקור דמלכות דכל עולמים שבהשתל' דאבי"ע כמל' דא"ק ומל' דע"י ואו"א וז"א עד מל' דאצי' ומל' דבריאה עד מל' דעשי' שהוא מדרי' היותר תחתונה להוות עולם השפל שלנו כו'. וזהו פי' מלך מלכי המלכים שלמעלה דאבי"ע שהכל נמשך מבחי' מלכותך, והיינו מה שעלה במח' העצמיות אנא אמלוך כו' שזהו בחי' מל' דא"ס כו'. וביאור הענין דהנה ידוע דהתהוות עולמות בי"ע הוא מבחי' מל' דוקא ולא משארי המדות, וכמשנת"ל דמהמדות העליונות לא הי' אפשר להיות התהוות העולמות לפי שהן בבחי' קירוב כו', וכמו עד"מ כחות הנפש שהן גילוים מהנפש, וכמו מדת החסד הוא בחי' גילוי מהנפש שהנפש מתגלה במדה זו, וכמו"כ במדת הגבו' והת"ת כו', וכן הוא בכח השכל שכולם הן

גילוים ממש מהנפש והנפש מתגלה בכחות אלו שמשכיל בכח השכל ומתחסד במדת החסד כו', ולכן נק' בשם תיקונין שהנפש מתתקנת בהם היינו שמתקשטת ומתייפה בהם שהו"ע הגילוי כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי' כו'. אבל מדת המלוכה וההתנשאות אין זה גילוי מהנפש כ"א בא בבחי' כח נבדל מהנפש דגם התנשאות עצמי הוא בחי' כח נבדל כו', ולכן כל הכחות הן עילוי בנפש לפי שהן התגלות מן הנפש משא"כ במדת המלוכה כו'. אך זהו בגילוים מן הנפש, אבל בעצם הנפש הנה מדת המלוכה מושרש בעצם הנפש יותר מכל הכחות כו', ועוד זאת שזהו מצד עילוי הנפש בעצם שהיא במעלה ומדרי' מובדלה בעצם לכן יש בו מדת הממשלה וההתנשאות כו', וכמו האדם דוקא יש בו טבע הממשלה, וכמו ורדו בדגת הים כו', שזה טבע האדם דוקא ולא נמצא טבע זאת בע"ח, שזהו מפני