א'ר

יגיעה באיזה ענין אלקי בהשגה טובה ובכל עת הוא בא אל הנקודה התמצית מן ההשגה ותוקע דעתו בזה בחוזק בהעמקת הדעת עד שבא לידי הכרה, הנה במשך זמן שמעמיק דעתו בהכרת הענין יכול לבא לידי התאמתות, והתאמתות זאת אינו התאמתות השכל (היינו הרגש אמיתית הדבר) כ"א התאמתות הענין היינו האמת והעצם של הענין כו', דהתאמתות השכל הוא ג"כ גילוי הרבה יותר גם מהכרת הענין דכשם שאינו ידיעת הענין שע"י השגה לידיעת הענין שע"י הכרה שגילוי הענין והאור בהכרה הוא הרבה יותר מהגילוי שבהשגה, כמו"כ בהתאמתות השכל מה שבשכלו מתאמת הענין שהוא כך וכך ה"ז גילוי הרבה יותר מהכרה שזהו בעצם הדבר יותר כו', אך באין ערוך לזה הוא התאמתות הענין היינו האמת של הדבר עצמו (דיא אמתקייט פון דעם ענין) והוא ההנחה בשכלו (דער לייג אין שכל) עצם הענין האלקי שלמעלה הרבה מבחי' הכרה, שזהו עכ"פ תפיסא בשכל רק שאינו השגת השכל כ"א הכרת השכל, והתאמתות היא הנחה בשכל מה שלמעלה מן השכל לגמרי (עס לייגט זעך אפ אין שכל דאס וואס איז העכער ווי דער שכל וכאלו רואה ממש

בעיניו את הענין האלקי כו'), שאין השכל בבחי' כלי לזה רק שנרגש בשכל והשכל הוא כמו כלי פשוט לזה לא כלי המקבל, כי עצם הענין הזה דהתאמתות הוא למעלה מהשכל רק שנרגש בשכל (עס הערט זיך אין שכל כו', והיא בבחי' הנחה פנימי' מאד בשכל ובנפש כו'. ומעוצם התשוקה והצמאון אל הענין האלקי יבא לידי חולי ממש מהעדר ההתגלות והעדר הרוות צמאונו הנורא, והוא אמיתית ענין חולת אהבה הבאה מבחי' ראי' דוקא, כי הנפש לא תשבע ולא תרווה צמאונה בשום גילוי אור בבחי' ראי' זו כו', אשר הרפואה אמיתית תהי' לעתיד שיהי' בחי' ראיית המהות בהתגלות ממש ויהי' בבחי' שוב כו'.

והנה בלקו"ת מהאריז"ל פ' וירא אי' דחולה בגימט' מ"ט והוא שחסר לו שער הנו"ן, והענין הוא כידוע דשער הנו"ן הוא שמחבר חו"ב והוא להיות בחי' הראי' דחכ' כנ"ל, וכאשר חסר שעה"נ הוא שאינו בא לידי בחי' ראי' ה"ז בחי' חולה, וידוע דבאצי' הביטול הוא בחי' חכ' אבל בברי' הוא בחי' בינה בלבד ואין שם גילוי החכ' כו' וכמשנת"ל, וזהו בחי' חולה שלא יש בחי' הראי' כו' וחולי זו היא בדקות, אמנם מבו' במ"א שזה הי' סבת חטא העגל מה שירדו מבחי' ראי' כו', דהנה כאשר יש בחי' הסתכלות וראי' דחכ' אזי אי אפשר לו בשום אופן לסור מחשבתו וכל המדות מהענין האלקי ובכל עשיותיו ובכל עניניו כל היום הוא דבוק באלקות מפני היותו רואה את המלך בעיניו, וזה הי' בזמן מ"ת שנא' וכל העם רואים את הקולות כו', וזהו ימותו ולא בחכ' דבבחי' ראי' דחכ' אינו שייך חטא ועון כו', אבל כאשר ירדו מבחי' ראי' לבחי' שמיעה אז יכלו לחטוא שזהו בחי' חולה ממש כו'. והענין הוא דהנה עד"מ בחולי בגשמי' יש ב' אופנים, הא' הוא חולת אהבה וכמו בא' שהעלה בלבו טינא כו' שאינו

בא מצד קלקול אברי הגוף רק מצד שאינו יכול למלאות חפצו ורצונו כו', והו"ע בעבודה בחי' חולת אה' הנ"ל שבא מבחי' הראי' כו', ואמנם יש חולי גמור הבא מקלקול אברי הגוף ומחמת זה נופל למשכב ר"ל ומתגבר בו חום הטבעי, ומחמת חולי אובד הטעם מהמאכל עד שטועם מתוק למר ומר למתוק ויוכל להתאוות למאכלים רעים ודברים המזיקים כמו הפחמים וכה"ג, וכמו"כ הוא ברוחני' בחולי הנפש בהתגברות אש זר וחום הטבעי דנה"ב הבוער בקרבו ברצונות זרות והבלי העולם