א'קצז
ענין חולת אהבה בא ע"י הראי' באלקות דע"י הראי' נעשה תשוקה יתירה בנפש, וכמו ועיני האדם לא תשבענה דבמה שרואה בעיניו אינו משביע ומרווה צמאונו מפני שזה באמת אינו מתמלא, דהנה מה שבא בבחי' ידיעה והשגה וכמו באיזה התבוננות אלקי שמשיג ונרגש בנפשו מאד העילוי והיוקר דאלקות ותאב ומשתוקק אל האור כי טוב כו', ה"ה מרווה מ"מ צמאונו בזה הגילוי שבא בההשגה, שהרי בהשגת הענין מאיר אצלו הענין האלקי ואותו הגילוי הוא מרווה צמאונו כו', משא"כ בראי' מה שהוא רואה אלקות אינו מרווה צמאונו בשום ענין כו', והוא להיות שהראי' הוא בעצם הדבר שאינו בא בבחי' תפיסא ממש כו', ובנפש הוא בעומק הנפש ביותר כו' במדרי' כזו בנפש שאינו מתמלא ומתרווה (וואס בינוגענט זיך ניט) בשום גילוי, וכמ"ש ארץ לא שבעה מים דהרצוא והתיאוב דעצם הנפש לא שבעה מים כלל ואינו מרווה צמאונו לעולם כו' (וי"ל דזה שלעתיד יהי' בחי' ראיית המהות ויהי' בבחי' שוב יהי' זה בדרך פלא, וי"ל שזהו"ע ואני אהי' לה חומת אש שהרשפי אש יהי' בבחי' שוב כו', ובמ"א מבו' שיש הפרש בזה אם
ההרגש הוא בלב או במוח כו'). וע"כ הוא בבחי' חולת אהבה כו', והוא כשמתבונן בהאלקות שבעולם בכח הא"ס שבזה שיכול להיות בבחי' ראי' ממש וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, והיינו דהבריאה וההתהוות היא בכח הא"ס דאלמלא מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א' כו', דהתהוות יש מאין אין זה בחיק הנבראים כלל, ולא כמו עו"ע שישנו גם בהאדם בכחות הרוחני' שלו כמו בשכל ומדות ומחו"ד כו', אבל יש מאין לא יש דוגמא לזה בהאדם כו', והוא הוראה שגם במדרי' הרוחני' למעלה לא יש בהם ענין יש מאין רק עו"ע לבד, ולכן גם בהאדם לא נמצא ענין יש מאין כו' דהרי האדם כלול מעליונים ותחתונים ומה שנמצא בעליונים נמצא ג"כ באדם כו', וענין יש מאין שלא נמצא גם במדרי' הרוחני' העליונים ע"כ לא נמצא בהאדם כו', וזה רק בכח הא"ס שביכולתו להוות מאין ליש כו', ומה שבחי' מל' הוא מהווה הוא מפני שהמל' היא בשרשה באמת למעלה מכל הספי' וכמ"ש מראש ומקדם נסוכה כו', וכמ"ש בע"ח דכל הט"ס הן מאריך ושרש המל' הוא מרדל"א כו', ויש כח הא"ס במל' דלכן
המל' דוקא מהווה מאין ליש כו', והרי כאשר אנו רואין מציאות יש הרי אנו רואין בזה כח הא"ס המהווה את היש כו'. וכאשר יתבונן היטיב בענין התהוות יש מאין תכלה נפשו מאד אל הא"ס ב"ה, וכן בהתמדת קיום הנבראים ובפעולתם התמידית נראה ונגלה בזה כח הא"ס כו', שהרי א"א להיות קיומם התמידי מצ"ע שהרי הם הוים ונפסדים כו', וכמו"כ א"א להיות התמדת פעולתם מצ"ע שכל מוגבל הרי כחו ופעולתו ג"כ מוגבלת וא"כ בהתמדת קיומם ופעולתם נראה בזה כח הא"ס כו', וזהו מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר דמזה שהן קיימים באיש ובמין נראה בזה כח הא"ס כו' וכמשנת"ל (ד"ה למען דעת), ואו' ע"ז מרוב אונים ואמיץ כח שזה תגבורת העצמות אשר דבר גשמי יהי' בבחי' קיום נצחי כ"ז שהרצון הוא בקיומו כו'. וע"כ כאשר עיניו רואות שהתהוות כל דבר גשמי הוא מא"ס ממש וכמו"כ נמצא בהם כח הא"ס המקיים ומתמיד מציאותם ופעולתם כו', ואח"כ יעמיק ויתבונן ענין בחי' א"ס שכל השתל' העולמות שהן בבחי' אין קץ ומספר ובהם מדרי' עליונות וגבוהות מאד כולם אין ערוך אליו כלל עד שכולם יחד שוין אצלו עם עשי' הגשמי', דא"ק ודומם הגשמי
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.