א'קצד

ובין למטה בהתהוות הנבראים מעש"מ הוא ג"כ כן, וכמו מאמר תדשא הארץ ה"ז כמשל באדם הגשמי שיאמר מאמר אותיות תדשא שיוצאים בדרך אור וכלי שהוא מהות האותיות שיוצאים בהבל ממש, שזהו חומר האותיות וכמ"ש באגה"ק סי' ה' דחיצוניותן הוא ההבל היוצא מן הלב כו', ורק בתוכן מלובש האור שהוא אור השכל והמדות כו', והרי החומר נרגש תחלה ואח"כ מבינים האור והשכל המלובש בהם כו'. וזהו ברישא חשוכא והדר נהורא וכמו עד"מ התלמיד שבשעה ששומע האותיות מהרב עדיין אינו משיג כ"כ עומק השכל המלובש בהם עד אחר שמתיישב היטיב לעמוד על עומק המכוון, ועיקר העומק ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין כו', וכמו"כ הוא בהאותיות דעש"מ דבהתגלות הוא האותיות שמזה הוא ההתהוות המציאות שהוא בחי' חשך, והאור הוא שבא ע"י העלם האותיות להאיר את החשך כו'.

וזהו שנק' מדת המל' אשה אש ה' כי בהבראם בה' בראם והה' הוא בחי' כללות ההבל שהוא מקור האותיות, וכמ"ש באגה"ק שם דאות ה' הוא מקור גוף האותיות וחומריותן כו', והוא בחי' כלים וחומר של האותיות העליונים כו', אך בחי' אש זהו האור בחי' והדר נהורא המתלבש בכלים כו', ונק' אש שחורה להיותו בחי' אור המאיר את החשך כו', ואופן האור הוא ע"י שמתלבש ומתעלם בהאותיות (ובהארת האור תוך האותיות הוא ג"כ מאיר את האותיות אבל הוא ע"י התעלמות כו'), וע"י ההתעלמות בהאותיות הוא מאיר את החשך כו', ולהיותו אור המאיר את החשך לכן נק' אש שחורה כו', וכן בכללות הוא בחי' אור הקו שהוא להאיר את החשך, וכמשנת"ל דכללות ענין אור הקו הוא להאיר את העולמות והוא האור דבחי' ממכ"ע שמתלבש בעולמות להיות להם בבחי' אור וחיות כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כו', ובא ע"י חשך הצמצום והתעלמות בתוך הכלים ועי"ז הוא מאיר כו', וה"ז בחי' אש שחורה מפני שכללות הוא רק להאיר את החשך ואופן המשכת האור הוא ע"י התעלמות דוקא כו'. אבל בחי' אש

לבנה הוא האור שלמעלה מבחי' חשך לגמרי, וכמו זיו השמש הוא המאיר את החשך וכמ"ש ויתן אותם אלקים להאיר על הארץ דענינו הוא להאיר את העולם כו', והוא ע"י הנרתק המכסה ומעלים כו', והוא מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים כו' (וכמ"ש במ"א ההפרש בין אור השמש למראה וגוון התפוח שאינו לפעול דבר, משא"כ אור השמש הוא לפעול ולהאיר את החשך כו'), משא"כ מאור השמש הוא למעלה מבחי' ומדרי' זו כו'. וכן למעלה הוא בחי' אור הסובב שאינו להאיר את העולמות כ"א בחי' גילוי העצמות ואינו מתעלם בבחי' חשך והעלם הצמצום כו', ועם היות שע"י הצמצום נסתלק ונתעלם האור, ונת"ל (ד"ה ויקרא) דבחי' הסילוק הוא שנשאר בכח ולא בפועל כו', ונת' שם דענין שנשאר הוא ע"ד ענין היכולת כו' יעו"ש, הנה במ"א מבואר דבהעיגול הגדול נגע בו הצמצום והוא שיהי' האור שם ולא יתפשט במקום החלל כו', ועמ"ש בעה"מ ש"א פנ"ג בענין הג' גבורות כו', ולפ"ז נראה דשם מאיר האור כמו שהי' קודם וענין הצמצום הוא שלא יתפשט במקום החלל כו', והסילוק הוא רק לגבי מקום החלל דכאלו אינו כו', אך גם

לפמשנת"ל הרי זהו עילוי בהאור מה שנשאר בכח דהיינו בבחי' יכולת לבד כו', וא"כ כאשר מאיר האור ה"ה בבחי' גילוי ממש בלי שום התעלמות כלל כו', שהרי בכללות האור שלפני הצמצום היינו האור הבל"ג ההתגלות שלו הוא שלא