א'קפ

גדול זהו דוקא כאשר הגדול הוא מופלא בחכמה דאם הוא חכם שבערכו אינו מתבטל כ"א כאשר הוא מופלא בחכמה אז מתבטל בהעדר תפיסת מקום כו', וכמו"כ הוא למעלה הביטול בבחינת הכלים הוא דוקא לגבי אור שלמעלה מהאור המתלבש בתוכם והוא לגבי בחי' שרש ומקור ההשתל' כו', והביטול הו"ע תיקון ובירור הכלים בבחי' בירור אוכל מתוך האוכל שנת"ל, ועי"ז נעשים כלים אל האור כו'. ובעבודה הוא הביטול דבחי' רעו"ד שלמעלה מטו"ד כו', וכמ"ש בסש"ב פי"ט דהנפש חפצה לידבק בשרשה ומקורה כו', הגם שתהי' אין ואפס כו' והוא הביטול דבחי' חכ' שבנפש כו', והביטול דרעו"ד הוא בבחי' התכללות שלמעלה מהביטול הנ"ל וכמ"ש במ"א, וז"ע שילוב אד' בהוי' שזהו בחי' יחו"ע בבחי' התכללות באוא"ס כו' ועי"ז הוא הגילוי דבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' כו', וזהו בחי' ד"ע דאצי' דהיינו הגילוי דבחי' שרש ומקור ההשתל' כו'. אך אמיתי' ענין ד"ע הוא כמא' תכלית הידיעה שלא נודע והוא להכיר ולהרגיש את הא"ס שלא נודע בבחי' השגה כלל כו'. והענין הוא דהנה דעת שהוא הכרה הרי שייך לאחר השגה דכאשר

משיג את הענין הנה ע"י ההתקשרות וההעמקה באים לידי הכרה והרגשה כו', אך תכלית ענין הדעת הוא להכיר את הא"ס שלא נודע ומושג כלל, ומבו' במ"א (בד"ה תקעו עת"ר) דהיינו גם מה שלא בא בבחי' השגת השלילה ג"כ והוא מה שעצם הנפש מכיר ומרגיש עצמות א"ס מפני שזהו שרשו ומקורו כו', וכמו ההתקשרות עצמי דנשמה שזהו מצד עצם הנשמה לא ע"י התבוננות גם לא בבחי' ההפלאה דהאוא"ס כו', דע"י התבוננות ההפלאה והרוממות דא"ס הוא התעוררות בחי' מקיף דחי' (והוא בחי' אה' שאינה תלוי' בדבר כו' כמשנ"ת שם), אבל מקיף דיחידה אינו גם ע"י התבוננות הנ"ל רק שהנפש מצ"ע מתקשרת בעצמות א"ס כו' (דבעצם היא מקושרת בא"ס כמא' חבוקה ודבוקה בך, וההתגלות דמדרי' זו זהו שמתקשרת כו'). וכמו"כ הוא בהכרה שהנפש מצ"ע מכרת בחי' עצמות א"ס כו', וכמו עד"מ הרגשת הלב שהלב מרגיש מה שאינו יודע וכמו לב יודע כו', הרי זה לא מצד ידיעה כלל שהרי אינו יודע מאומה ומ"מ הלב מרגיש מפני שהדבר נוגע לו בעצם נפשו כו', וכמו"כ היא ההכרה דעצם הנפש שמכיר ומרגיש עצמות א"ס מפני שזהו שרשו

ומקורו העצמי כו', וזהו אמיתית ד"ע שעי"ז הוא גילוי בחי' האין האמיתי שמבחי' פנימיות ועצמות א"ס ב"ה כו'. וזהו הב' ידיעות דלחם מן הארץ ולחם מן השמים שנת"ל (ד"ה אתם נצבים) בשם הזהר פ' ויצא, דהיינו ב' הדעות דד"ע וד"ת כו', לחם מן הארץ היא הידיעה דד"ת שזה שייך לענין הבירורים והיא העבודה שע"פ טו"ד (והיא המשכת מוחין לז"א שז"ע ספה"ע כמשנ"ת שם, והו"ע ד"ת הממשיך ממוחין למדות כו', ושתהי' ההמשכה גם בבחי' מל' כו'), שעי"ז יהי' הבירור ממש בחומריות הנה"ב ובכל הדברים התחתונים שיהיו כלים לאלקות כו', ועי"ז הוא היחוד דהוי' אלקים בבחי' שילוב הוי' באד' והיינו המשכת האור דס' השתל' כו'. ולחם מן השמים הוא בחי' ד"ע והוא הידיעה איך שכולא קמי' כל"ח כו', והוא היחוד דהוי' אלקים בבחי' שילוב אד' בהוי' שזהו בבחי' התכללות שהוא הביטול דבחי' הכלים כו', וההמשכה והגילוי עי"ז הוא מבחי' שרש ומקור האור כו', וזהו בחי' חיצוני' הכתר וחיצוניות עתיק ובשרשו בחי' חיצוניות דאוא"ס כו' (והוא בחי' עונג העצמי הבא במורגש כו'). ואמיתי' הידיעה דד"ע הוא בחי' פנימי' הקו והוא בחי'