א'קעח

שכל כלל (והוא בחי' כתר שבחכ'), והחכ' מאין הוא בחי' התפשטות השכל בבחי' המשכה מכח המשכיל השורה במוח שבראש בתמידות, והוא ג"כ אינו במציאות שכל ממש כמו שכל פרטי כשמתחכם באיזה דבר מה כו', רק שהוא בחי' אור שכל עכ"פ והוא מקור גלוי אל השכלים פרטים (וי"ל שזהו עלוליות להשכלים הפרטים שע"י האור שכל שבמוחו בתמידות הוא עלול להשכיל מכח המשכיל בכל דבר שכל כו', ובחכם גדול האור שכל הנ"ל הוא אצלו ביותר וזהו הניכר ונראה בו שהוא חכם גדול גם בשעה שאינו עוסק במושכלות כו' ומשו"ז הוא עלול ביותר להשכיל בכל דבר כו', ואפשר שגילוי השכל הפרטי מהאור שכל הזה הוא בדרך עו"ע לא כמו מכח המשכיל כו', והנראה דהאור שכל שנמצא תמיד במוחו הוא כמו ממוצע בין כח המשכיל והשכל הפרטי והוא הממשיך כל שכל פרטי מכח המשכיל כו' וזהו בחי' חכ' שבחכ' כו'), והג' מה שתמצא החכ' בבחי' מציאות ממש כשמשכיל באיזה שכל פרטי כו' (והוא בחי' יסוד שבחכ' שבא בהשגה דבינה כו'), ומח' היא שמלבשת בחי' הב' הנ"ל, ולמעלה י"ל שזהו בחי' פנימיות הכלים שמתאחד בעצם האור

כו'). וכן בכללות הנפש הוא שהמח' מלבשת כללות ועצמות הגילוי אור והחיות של הנפש קודם שבא עדיין באיזה פרט כח כו', וזהו לפי שמח' הוא לבוש רוחני מרוחניות הנפש (וכמו המח' שאינו יודע מה הוא חושב הרי האותיות אינם מורגשים גם לעצמו כו'), וע"כ ה"ז מלביש את רוחניות הנפש קודם שנעשה בבחי' מציאות דבר, והוא בבחי' התאחדות ממש עם הנפש וכהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו', וכמו שהגילוי מהנפש הוא תמידי כמו"כ המח' היא תמידית כו' (וגם המח' המלבשת את הכחות כמו שהן במציאות כחות ה"ה לבוש רוחני ומיוחד והא בהא תלי' כו').

משא"כ הדבור שהוא לבוש נפרד מן הנפש שהרי הדבור מלביש את הכחות כמו שהן במציאות כחות דוקא, וכמו אותיות הדבור המלבישים את השכל הרי קודם שבא במציאות שכל ממש אינו שייך אותי' הדבור כלל כ"א לאחר שנעשה מהות שכל דוקא, וג"ז דוקא כאשר אור השכל בא בבחי' צמצום שהרי בתוקף נביעת אור השכל א"א לדבר בו רק כאשר מתצמצם וגם כאשר בא באופן כזה שיכול להיות בגילוי אל הזולת כו', וכן במדות בתוקף התפעלות המדות א"י לדבר כ"א כאשר האור מצומצם בהם כו' (ויש לפעמים שבטרדת עומק השכל או מדה מדבר ממילא בזה בלי הכנה כו', הנה דבור זה אינו דבור ממש והוא כמו שהדבור בטל וכלול בשכל או במדות כו'). הרי שהדבור מלביש את הכחות דוקא כמו שהן בבחי' מהות ומציאות דבר וכמו שמתצמצם להיות בבחי' השפעה וגילוי אל הזולת כו', ואין הדבור תמידי שהרי יכול להיות כמה שעות בלא דבור וכשמדבר אין זה שבא הדבור ממילא כ"א ברצונו תלי' מלתא שאם ירצה ידבר ואם ירצה ישתוק כו' (ובמח' יכול ג"כ לשלוט על המח' לפשוט מח' זו וללבוש מח' אחרת מ"מ בלי מח' לגמרי

א"א להיות כו', והתחלפות המח' הוא ע"י התחלפות גילויי הכחות דכאשר שולט ע"ע מקשר א"ע בענין אחר ממילא גם המח' מתחלפת כו'), ולכן המח' היא בבחי' התאחדות וריבוי ההתחלקות הוא בדבור דוקא, דמה שחושב במח' א' ובמיעוט זמן ה"ז בא בדבור בריבוי התחלקות בהרבה צירופים ובריבוי זמן כו', והיינו לפי שמח' הוא לבוש רוחני עדיין ומיוחד עם הנפש לכן הוא בבחי' התאחדות, והדבור להיותו לבוש הנפרד ה"ה בא בריבוי התחלקות כו', וזהו שהכלים לאותי' הדבור הן ה' מוצאות הפה שהן כלים גשמי', דמשכן המח' הוא במוח שיש גם שם ה' מוצאות אבל הן רוחני' משא"כ ה' מוצאות הפה הן גשמי' המחלקות ומפרידות את הקול בבחי'