א'קעז

אלקות רק מה שמרגיש החיות כו' (וגם הגילוי דאור זה הוא שבא בהתלבשות והתעלמות כו' וכמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ), ועבודת האדם הוא להיות גילוי האור כו'). וזו היא עבודת הנשמות למטה להמשיך גילוי אור בעולמות כו', וכידוע ונת' ג"כ לעיל דתכלית ירידת הנשמות למטה הוא להאיר את החשך שלמטה כו', וכמ"ש נר ה' נשמת אדם שהן בחי' נרות להמשיך גילוי ש' הוי' בעולם כו', והו"ע היחוד דה' ואלקים להמשיך גילוי ש' הוי' בש' אלקים כו', והיחוד הוא בב' אופנים בבחי' יחו"ע ויחו"ת והן הב' שילובים דשילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי' (וידוע דאד' ואלקי' הם ענין א', ובפרטיות ש' אד' הוא שמתלבש בבריאה ושם אלקים הוא כמו שהוא באצי' עדיין כו', ומ"מ כתי' בראשית ברא אלקים הרי הי' ההתהוות ע"י ש' אלקים כו'), וידוע דאות הראשון הוא הגובר וע"כ כאשר השילוב הוא אד' בהוי' האות הראשון הוא היו"ד דש' הוי' ה"ז התגברות ה' על אד' וזהו בחי' יחו"ע, וכאשר השילוב הוא הוי' באד' האות הראשון הוא הא' דאד' ה"ז בחי' יחו"ת כו'.

והענין הוא דהנה ש' אד' הוא כמא' אנת אשתמודע אדון על כולא כו' והוא בחי' דבור העליון שנא' בדבר ה' שמים נעשו כו', דהנה הדבור הוא בחי' נפרד מן האדם יותר מן המח', שהרי המח' הגם שהיא ג"כ לבוש אל הנפש והלבוש הרי אינו עצמות הדבר כ"א כמו דבר אחר המלביש (ויש לבוש שאינו דבר אחר מהמלובש רק שהוא הארה ממנו ולהיותו הארה ולא עצמי ה"ה בחי' לבוש לבד כו' וכמ"ש במ"א, אבל לבוש המח' להיותו אותיות המלבישים ה"ז כמו דבר אחר המלביש כו'), ומה הוא מלביש הרי רק הגילוים של הנפש (דעל העצמות אינו שייך לבוש כו', וכידוע דגם בגילוים עיקר ענין הלבושים הוא דוקא על ז"ת אבל על ג"ר לא יש לבושים וכמו שעל הפנים לא יש לבוש כו', וגבי משה דכתי' ויתן על פניו מסוה י"ל שזהו כמו דבר נבדל לגמרי המסתיר כו', והקירון אור הוא אור עצמי שאינו בא בבחי' התלבשות כו', וזה נתוסף בלוחות שניות שהן בחי' תעלומות חכ' בחי' פנימי' ועצמי' החכ' כו' כנודע, וענין הסתר המסוה י"ל שזהו התלבשות בענין הבירורים (שהיא התלבשות שלא בהדרגה כו'), וכידוע

שזהו שנתחדש בלוחות שניות להיות ענין הבירורים ועי"ז נמשך פנימי' האור כו' כנודע), והעיקר דלבוש שייך רק בגילוי כחות הנפש כו', ומ"מ לבוש המח' הוא שמלביש עצם הכחות קודם שהן במהות כחות עדיין כו', שהרי אנו רואין שאפשר לאדם להיות פנוי גם במוחו ושכלו שאין שום גילוי אור שכל במוחו, ובלתי מח' אינו יכול להיות אפי' רגע א' דגם כאשר אינו חושב מאומה אין מחשבתו פנוי' לגמרי (וכמו ששואלין לאדם מה אתה חושב ומשיב שאינו חושב דבר, ובאמת הוא חושב ולכן שייך השאלה מה הוא חושב, רק היא מח' שאינו מורגשת מפני שאין שום גילוי במוחו איזה דבר שכלי ומ"מ המח' ישנה גם אז כו'), והיינו שהמח' מלבשת את כח השכל השורה ומתגלה במוח שבראש קודם שהוא בבחי' מהות ומציאות שכל עדיין כו' (וכמו מה שהאדם מרגיש שיש שכל במוחו גם בשעה שאינו עוסק במושכלות שזהו מאור השכל הנמשך מכח המשכיל קודם שנעשה בבחי' מהות שכל עדיין כו', והו"ע והחכ' מאין תמצא שיש כאן ג' מדרי' בחי' האין הוא הכח המשכיל כל השכלות שהוא כח היולי ואינו במציאות