א'קעו

שמושג במוח הבינה בא במוח הדעת בבחי' הכרה, דבמוח הבינה הוא בבחי' השגה לבד ואז הענין עדיין מרוחק ממנו שאינו נרגש אצלו בפנימיותו כו', וזהו דבינה הוא בחי' מקיף עדיין דעם היותו השגה מ"מ אינו בבחי' הרגש פנימי כו' (ולכן במוח הבינה יכולים לקבל גם דבר השנאוי כו' כידוע ומבו' במ"א), והדעת הוא הכרת הדבר שמכיר בשכלו שהדבר הוא כך שעי"ז הוא ההרגשה שנרגש הענין בפנימי' כו' (וזה ג"כ הוא ע"י ההתקשרות שמקשר עצמו בהענין עי"ז הוא הכרת הענין כו'), ועי"ז הוא הבאת והמשכת האור כו' (ולכן גאולת מצרים הי' ע"י הדעת דוקא כמ"ש וידע אלקים כו', וכמו ידעתי את מכאוביו ופרש"י נתן עליהם לב כו', והוא הרגשת הדבר ועי"ז הי' הגאולה כו'). וזהו ג"כ ענין הדעת בעבודה שהיא הכרת והרגשת האור האלקי ועי"ז דוקא הוא הגילוי בנפשו כו', ולכן עיקר העבודה הוא הדעת, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, דמש"א דע אין הכוונה על הידיעה והשגה, דמה מצוה אותו דע את אלקי אביך דהי' צריך ללמדו כו', ובלתי ספק הוא שלמד אותו ידיעת והשגת אלקות כו', רק הכוונה

באומרו דע את אלקי אביך הוא בחי' ההכרה וההרגשה שהענין האלקי יהי' אצלו בבחי' הכרה והרגשה (וזה אינו בבחי' אולפנא ולימוד כו', דהלימוד יכול להיות רק בהשגת הדבר ללמדו היטב בהשגת הענין איך ומה ולהעמידו על בוריו כו', ועי"ז יכול לבא לידי הכרת הענין (וגם עי"ז נלמד איך להשיג ענין שכלי כו'), אבל עצם ענין ההכרה אינו שייך בזה לימוד כו' וכמ"ש במ"א), ועי"ז דוקא הוא גילוי האור אלקי בנפשו להיות העבודה עבודה האמיתי' כו', וכמו בהתעוררות אהוי"ר בלב הנה ע"י השגה והתבוננות לבד לא יהיו אהוי"ר אמיתי' כ"א ע"י הדעת דוקא, וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ג שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק כו', כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה הנה אם לא יקשר דעתו כו' לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתי' כ"א דמיונות שוא כו' וע"כ הדעת הוא קיום המדות כו', וכ"ה באגה"ק סי' ט"ו ובכולן צריך להיות מלובש בהם בחי' הדעת שהוא בחי' התקשרות הנפש כו' בהשגה זו כו' שממנה נולדה בה איזה מדה מהמדות כו', והיינו שע"י הדעת דוקא נמשך האור והגילוי בלב להיות התעוררות הלב

אמיתי בבחי' אהוי"ר כו'. וכמו שהוא בנפש כן הוא בעולם דכמו שהגילוי אור בנפש הוא ע"י הדעת דוקא, כמו"כ ע"י הדעת ממשיך הגילוי אור בעולם והוא היחוד דהוי' ואלקים להיות גילוי ש' הוי' בעולם כו' (והנה ד"ת למעלה שהוא בהאין של היש הנברא ה"ז התעלמות האור להתלבש בעולמות להוות את היש ולהחיותו כו', אך באמת זהו ג"כ בחי' המשכה וגילוי בעולמות דהרי לולא זאת לא הי' אפשר להיות מציאות הנבראים ולא הי' בהם המשכת אור אלקי כו', וע"י ההתעלמות דהאור האלקי הרי נתהווה מציאותם ומתלבש בהם אור אלקי כו', וי"ל שזהו ג"כ מצד ההרגש, וכמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי) דכללות הענין מה שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו' הוא מצד החסד והרחמים כו' (וגם מה שיתגלה שלימות כחותיו ופעולותיו הוא מצד הרחמים על הנבראים כו'), וכפי מה שנת' שם שזהו בחי' תחלת המח' כו' י"ל שזהו הרחמים שמצד ההרגש (לא מה שטבע המרומם להיות נמשך אל השפל), וזהו"ע הדעת שהוא בבחי' ההרגש כו', דכללות האור הזה הוא בחי' ד"ת כו' וכמשנת"ל, רק שזהו בחי' העלם האור שהרי מה שנמשך אלקות בהתהוות העולם בתוך כל נברא ה"ז רק הארה חיצוני' שמתעלמת מאד עד שאינו נרגש כלל שזה