א'קעא

כו' וכמשנת"ל, ושמו הוא בחי' התפשטות האור כו', ובבחי' שמו שהוא התפשטות האור יש בזה ב' מדרי' הא' בחי' האור כמו שהוא לעצמו כו', והב' כמו שהוא לגבי זולתו כו', והיינו בעצמותו גופא בחי' האור כמו שהוא בבחי' שייכות אל העולמות כו'), ופי' הי' הוא ושמו בלבד היינו שלא הי' עדיין גם בחי' מקור להשתל' דאבי"ע רק הי' הוא ושמו העצמי לבד, וכמו אתה קדוש ושמך קדוש וכן אתה אחד ושמך אחד כו' דגם שמו הוא בבחי' אחדות פשוטה ממש כו'. ולכאו' אינו מובן ענין מציאות שמו קודם שנבה"ע, שהרי בפ"ע אינו שייך ענין השם שהרי השם אינו רק שזולתו יקראו בו אבל לעצמו אינו צריך לשם כו', ולמעלה בודאי הוא כן, דהנה למטה ידוע דהשם הוא החיות של האדם והיינו דהמשכת חיות הנפש להחיות את הגוף הוא ע"י השם כו', הרי נוגע השם אליו בעצמו ג"כ רק שאינו ניכר כלל איך הוא בבחי' שייכות אליו, ובהתגלות הוא רק לצורך הזולת כו' וכמשנת"ל (ולמעלה בהשתל' ג"כ ענין השם הוא המחבר האורות עם הכלים והיינו דהמשכת האור בהכלי הוא ע"י השם כו', והו"ע השמות דע"ב ס"ג כו'

דהכל הוא שמות הוי', ופרטי השמות הן המורים על אופן המשכת האור בבחי' חכ' ובבחי' בינה כו' ועמשנת"ל ד"ה זה יתנו), אבל לגבי עצמותו ית' הרי כל ענין השם הוא רק לזולתו היינו לצורך שיקראוהו בשמו ית' (והיינו מפני שאין הנברא בערך שיקרא וימשיך בחי' העצמות כ"א בחי' שמו ית' שבזה שייך קריאה והמשכה כו', וכמו הודו לה' קראו בשמו דבשמו ית' שייך קריאה כו'), וזהו שאמרו במד"ר בראשית פי"ז א"ל ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי' לפי שאתה אדון כו', ולכאו' מה"ע שיקרא הוי' ע"ש שאתה אדון וא"כ ה"ז ש' אד', ודוחק לומר שהמכוון הוא על ש' הוי' כמו שנק' בש' אדנות כו', שהרי א' שם שזהו שכ' אני ה' הוא שמי שמי שקרא לי אדה"ר כו' (ובמ"א מבו' דזה שש' הוי' נק' בש' אד' זהו שהמשיך אדה"ר כו', ואפשר הכוונה שהמשיך להיות גילוי שם הוי' בבחי' מל' כו', ואפשר שההמשכה שהמשיך משה להיות גילוי ש' הוי' בבי"ע שגם בכלים דבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד שההמשכה זו המשיך אדה"ר כו', וזהו דש' הוי' נק' בש' אד' דוקא ולא בשארי שמות כמו ש' אל אלקים כו' כי ש'

אד' הוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא כו', וכידוע דש' אלקים הוא בחי' המל' כמו שהיא עדיין באצי' וש' אד' הוא כמו שיורדת לבי"ע כו', ובגמ' ברכות ד"ז ע"ב אברהם קראו אדון כו', י"ל ז"ע אדנות לבד ואדה"ר קרא ש' הוי' בש' אד' כו', אך היותר נראה דזהו שקראו בשם הוי' וכפשטות הפסוק אני ה' הוא שמי, וא"כ מהו הטעם לפי שאתה אדון כו'). ולפי הנ"ל י"ל דענין השם למעלה הוא רק בשביל הנבראים שיקראו אותו בשמו, וזהו לפי שאתה אדון שבראת העולמות שזהו עד"מ כמו הזולת כו', ע"כ שייך שיקראו אותך בשם שהוא הוי' שזהו שמו ית' היינו הגילוי מן העצם כו', וכידוע דש' הוי' הוא שם העצם כו' והיינו שלעצמו אין השם שייך כלל רק לצורך העולמות כו', וא"כ קודם שנבה"ע שלא הי' עדיין שום מציאות זולתו ית' שיהי' קוראו בשמו א"כ מה"ע שם זה כו'.

ויובן זה עפמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם פי' שמחשבת ב"ו הבל המה ואין בם מועיל כלל להתהוות ממחשבתו שום דבר, גם כשיחשוב במחשבתו על דבר מה כמה שעות לא יהי' הדבר ולא יתהווה, ואף גם לא יתוסף שום אור וחיות בהדבר ההוא ע"י מחשבתו מלבד שיש מציאות לדבר ההוא גם בלתי מחשבתו כו', דמדבור האדם יכול להיות איזה דבר וכמו בדבר