א'קסד

תקונין וקרינן לון עשר ספירן שהע"ס נק' תיקונין דפי' תיקונין הוא לבושים, וכמו שת"א ע"פ לא ילבש גבר לא יתתקן גבר כו', לפי שהע"ס הן לבושים לאוא"ס ב"ה כדי שעי"ז יהי' מקור לעולמות בע"ג כו', וזהו שנק' בשם מדות בכלל שהוא ל' מדו בד, דכללות ע"ס הן בבחי' לבושים לבד לגבי אוא"ס המאציל שהאוא"ס פועל בהם וע"י התהוות עולמות בי"ע כו', ומ"מ ע"י נמשך ג"כ הגילוי בעולמות, וזהו וקרינן לון עשר ספירן ל' ספירות ובהירות כו' שהן בבחי' גילוי אור כו'.

וזהו ג"כ ההפרש בין הע"ס דאצי' שנק' תיקונין שזהו בחי' לבושים ובין מה שאו' אח"כ לבושין תקינת לון שעולמות בי"ע נק' לבושין כיון שגם עולם אצי' נק' ג"כ בשם לבוש כו', ומהו ההפרש ביניהם, הענין הוא שיש ב' מיני לבושים לבוש עצמי ולבוש הנפרד ומה שהע"ס דאצי' נק' לבושים הוא שהן בבחי' לבוש עצמי וכדאי' במדרש ע"פ והנה איש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו'. ויובן זה עד"מ כחות הנפש שהן לבושים אל הנפש כו' דהרי הנפש הוא אור פשוט שאינו בבחי' התחלקות כחות כו' וכמ"ש בסש"ב פנ"א, והכחות דשכל ומדות אינן עצמיות הנפש כו', ומ"ש בסש"ב פ"ג שהשכל ומדות הן עצמות הנפש זהו רק לגבי הלבושים דמחדו"מ שבפ"ד שם, אבל בעצם גם השכל ומדות הן רק כלים ולבושים לעצמות הנפש כו', דכמו שהמוח הגשמי הוא רק כלי לכח השכל והחכ' המתפשט מהנפש כך עד"ז כח השכל שבנפש הוא רק כלי למהות ועצמות הנפש (אלא שהחכ' היא הראש לכל הכחות וכלי הנפש שהן שאר הט' כחות כו' שהחכ' היא מקור הבינה והמדות כו', והנפש עם היותה מצ"ע למעלה מהשכל מ"מ

עיקר השראתה והתלבשותה היא בכח השכל (ולכן נק' הנפש נפש המשכלת ע"ש כח השכל המתפשט ממנה שהנפש מתאחדת עם כח השכל והחכ', וזהו והחכ' תחי' בעלי' שהנפש עצמה למעלה מהשכל ולכן נק' בעלי' של חכ' כי תרגום בעל מרא ורבון, ומ"מ החכ' תחי' בעלי' כי מצד ירידת הנשמה בגוף הגוף מסתיר על מהותה ועצמותה כו', וי"ל כמ"ש באגה"ק סי' ד' דבחי' פנימי' נקודת הלב הוא בבחי' גלות ושבי' בלבושים צואים ותאוות עוה"ז כו', ומובן שם דבחי' חיצוני' הלב היא יותר בהתגלות או עכ"פ שבנקל יותר להביא לידי התגלות בחי' חיצוני' הלב שזהו בחי' המוחין והמדות כו', וצריכים לומר שזהו כמ"ש בסש"ב פי"ז כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ כו', וכמו שאנו רואין בחוש דהרצון א"א להביאו להתגלות אם לא ישנו להרצון (רק שיכול להיות בדרך הכרח בבחי' קבלת עול כמשנת"ל ד"ה אנכי אנכי), וגם אינו יכולים להטות הרצון שבאם הוא בתוקף הרצון באופן כך אינו יכולים להטותו באופן אחר (רק שביכולת לעשות בפועל היפך הרצון ועי"ז ישתנה גם הרצון במשך הזמן כו'), אבל השכל

יכולים להביאו לידי התגלות וגם יכולים להטותו להשכיל באופן כך ובאופן כך (אם לא שמעורב בזה רצון שרוצה להשכיל דוקא באופן כך, אבל בלי התערבות הרצון יכול להשכיל בשכל בכמה אופנים שונים כו', ומ"ש ככל אשר יחפוץ נר' הכוונה גם ברצון הנעלם או גם בחיצוני' הרצון לגמרי כו'), וזהו מפני שהשכל הוא רק כח (לא התפשטות מן העצם) לכן יכולים להביאו ולהטותו כו', ולכן החכ' תחי' בעלי' לקשרה במקורה בא"ס ב"ה ע"י ההתבוננות והשגה בגדולת ה' שמזה יתפעלו גם הגוף ונה"ב להיות בבחי' ביטול ובבחי' אהבה לה' כו' ואינם מעלימים ומסתירים כו', ועי"ז יהי' התגלות עצם הנפש בבחי' התקשרות והתחברות בא"ס