א'קנח

וכלי שזהו בחי' טהרה וקדושה כו'), וכן בנשמות שהן בבחי' ביטול דיראה פנימי' שהן בחי' אור וכמו נר ה' כו'), וז"ע אין זולתך דמבלעדו אין שום מציאות כלל כו'. הג' הוא שהביטול בהאור הוא בבחי' אפס בלתך, ונת"ל שזהו שגם עם העצמות לא יש רק בחי' העצמות כו', וה"ז ביטול עליון הרבה יותר מהביטול דאין זולתך שזהו שבלעדי העצמות אין מציאות אור כ"א ע"י העצמות דוקא, דמ"מ הרי יש מציאות שאינו העצמות רק מציאותו הוא ע"י העצמות כו', והביטול בזה הוא שאינו מציאות לעצמו כ"א מציאותו הוא מצד העצמות כו' כנ"ל, אמנם אפס בלתך הוא שגם עם העצמות אין מציאות אור כלל כ"א העצמות לבד כו'. ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בסש"ב בח"ב בענין ביטול הנבראים ע"פ מ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים, דפי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים כו' תי' ואותי' אלו נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים כו', ואלו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל כו', וא"כ גם בעת מציאותו מהו מציאותו באמת הוא רק הכח האלקי

המהווה אותו, ומה שנמצא בבחי' יש הוא בטל במציאות ממש מאחר שבלעדי הרוחניות (היינו הכח האלקי המהווה שהן האותי' דעש"מ) הי' אין ואפס ממש כמו קודם שי"ב ממש, והרוחניות השופע עליו כו' הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהווה אותו א"כ אפס בלעדו כו'. וכמו"כ י"ל בהאור ענין דאפס בלעדו דהיינו שהאור הנמצא מן העצמות הוא בטל במציאות ממש ואינו נמצא רק העצמות כו', רק במציאות יש להיות שנמצא בבחי' מציאות צריכים לומר דמה שנמצא בבחי' יש הוא בטל במציאות ממש כו', אבל האור ה"ה בבחי' אין לא בבחי' מציאות דבר כו', והביטול הוא שאינו בבחי' מציאות כלל כ"א כל מציאותו הוא העצמות כו', וזהו ג"כ מצד שמציאות האור הוא רק ע"י הדבקות בהעצמות ע"כ הביטול בהאור הוא שאינו בבחי' מציאות כלל רק כל המציאות הוא העצמות כו' (ולפ"ז כמו במציאות היש הביטול דאין עוד נמצא ביטול כזה גם בהאור שז"ע אפס כו', ובמ"א דענין אין עוד הוא דוקא במציאות היש דוקא, ולפי המבו' כאן י"ל מפני שאמיתת כח העצמות הוא בהתהוות היש דוקא כמשנת"ל ע"כ אמיתית הביטול

דאין עוד הוא בבחי' היש דוקא, משא"כ האור הרי לא זהו כל העצמות מה שהאור נמצא ממנו כו'). הד' י"ל דהאור להיותו בבחי' דבקות במקורו יש בו הדעה האמיתית כמו שהיא בעצמות דהכל הוא בבחי' אין ואפס ממש כו', כמו"כ הוא בהאור הדעה דא"ס הוא היש האמיתי וכולא קמי' כלא חשיב בבחי' אין ואפס ממש דמשו"ז הוא בבחי' אין ואפס ממש בעצמו כו', והיינו שזהו בהאור בבחי' ידיעה והביטול הוא ביטול פנימי ועצמי בבחי' העדר המציאות לגמרי כו'. ומכ"ז מובן דבחי' האין של היש האמיתי הוא בבחי' אין ממש בבחי' העדר המציאות, והשם אין הוא בו מצד עצמו שהוא בבחי' אין ואפס ממש כו', וזהו שהוא בחי' אין האמיתי שהוא בחי' אין באמת, וכמו הדעה האמיתי' בעצמות א"ס דכולא קמי' כלא חשיב כן הוא בהאור שהוא כלא ממש כו'.

אמנם בחי' האין של היש הנברא מה שנק' אין אין זה שהוא בחי' אין בעצם, דהרי בחי' אין אינו בגדר מקור ליש