א'קנז
שמצד עצם הנפש כל ישראל רוצה מה שהוא ע"פ התורה ולכן מועיל כפי' כו'), וכמו רצון שבדרך קבלת עול (והוא ע"י בחי' דעת הנעלם שבכחו לקשר עצמו גם בדבר שאינו רוצה כו' וכמ"ש במ"א) שאח"כ נעשה בבחי' רצון ממש, והרצון הוא אח"כ בתוקף ההתגלות בנפש הרבה יותר מן הרצון הבא בדרך או"י כו', והוא שבא מכח הרצון ההיולי העצמי שהגילוים משם הן דוקא בכח או"ח כו', והיינו בדרך הכרח וכפי' כו', ובודאי שזהו ג"כ רק מה שהרצון נמצא ממנו לא שהכח העצמי הוא בבחי' מקור כו', ומ"מ אופן מציאותו של הרצון מהכח העצמי אינו בדרך נבדל ממנו עם היות שהכח העצמי מובדל ממנו כו', דלהיות שכח הרצון אינו כח שחוץ לעצמות הנפש (ולכן אינו בבחי' מציאות כח בעצמו כ"א בבחי' אין וכמשנת"ל ד"ה ועתה ישראל), ע"כ מציאותו מן העצם הוא ג"כ לא בבחי' ריחוק כו'. ועד"ז יובן בבחי' מציאות האור מן העצמות דעם היות שהעצמות מובדל בערך מן האור ואינו שייך לומר בהעצמות שהוא בבחי' קירוב להמציא דבר כו', מ"מ מציאות האור מן העצמות הוא לא בבחי' ריחוק (וע"כ הוא בבחי' אור כו'),
ולכן שייך לומר בהאור שע"י הרגש העצמות ה"ה מתבטל בעצמותו שאינו בבחי' תפיסת מקום בעצמו כלל כו', דלהיות שזהו במדרי' הגבוהות ביותר, ע"כ זה שאינו בבחי' ריחוק מן העצמות ה"ז מספיק דע"י הרגש העצמות הוא בבחי' העדר תפיסת מקום בעצמו לגמרי שמתבטל לגמרי בעצם מהותו כו'.
והב' בענין ביטול האור, הוא להיות דמציאות האור ממקורו הוא דוקא ע"י הדבקות במקורו שאם לא יהי' דבוק במקורו לא יהי' בבחי' אור כו', וכמו באור השמש הרי דוקא ע"י התגלות מקורו וע"י דבקותו במקורו ישנו להאור (וענין התגלות מקורו מובן שאין זה בחי' התגלות והמשכה רק הווייתו בהתגלות בל"א וואס ער איז פראן), שהרי כשעננים מבדילים בין השמש והאור אין האור מאיר כו', וכשנסתר גופו של שמש וכמו בשקיעת השמש אין האור נמצא כו'. וכמו"כ הוא בענין האור למעלה שע"י הדבקות במקורו דוקא נמצא האור כו', ע"כ נרגש בהאור שכל מציאותו הוא רק מצד מקורו ובלעדי מקורו אינו בבחי' מציאות כלל, וז"ע הביטול של האור שאינו מציאות לעצמו כ"א כל מציאותו הוא רק מצד מקורו כו'. דהנה מציאת היש להיות שמציאותו הוא דוקא שלא בבחי' דבקות במקורו ה"ה בבחי' מציאות בעצמו, משא"כ האור נרגש בו איך שכל מציאותו הוא רק מצד מקורו וע"כ אינו בבחי' מציאות בעצמו כו' (וביטול כזה בנבראים י"ל שזהו כפי הידוע דקיום כל הנבראים הוא רק מצד רצונו ית', וכמו צבא
מעלה שקיימים באיש וצבא מטה שקיימים במין זהו רק מצד רצונו ית' כידוע ומבו' במ"א, ועם יהי' בהנברא נרגש כן איך שכל קיום מציאותו הוא רק מצד רצון הבורא, יהי' בבחי' ביטול בעצמו, והיינו שלא יהי' בשו"א במציאות מורגש בעצמו אם יהי' נרגש בו האמת איך שכל מציאותו וקיומו הוא ברצון העליון כו', וה"ז כדוגמת הביטול בהאור בזה שאין מציאותו מעצמו כ"א ממקורו כו', רק שבנבראים הביטול הזה הוא בבחי' ביטול היש, ובאור הוא בבחי' ביטול במציאות כו', וי"ל שז"ע יראו מה' כל הארץ ויראו את ה' קדושיו כו', דיראו מה' הוא מזה דכי הוא אמר ויהי כו', והוא הביטול בנבראים שזהו בבחי' יראה חיצוני' לבד כו', ויראו את ה' הוא בבחי' את הטפל יראה פנימי' כו' וכמ"ש במ"א, והוא הביטול בהאור שז"ע קדושיו וכידוע שהאור הוא בבחי' קדש כו' (וכמשנת"ל בענין אור
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.