א'קנו

ערוך כו'), אבל התהוות האור מן העצמות אינו בדרך אין ערוך כו', דהאור הוא אין ערוך כלל לגבי העצמות אבל התהוותו אינו בדרך אין ערוך כו', ועם היות שאין זה בבחי' קירוב העצמות מ"מ אינו ג"כ בדרך אין ערוך כו'.

ויש לבאר זה ע"ד משנת"ל בענין רצון ושכל, דרצון אינו חוץ לעצמות הנפש, ושכל הוא כח שהוא חוץ לעצמות הנפש כו', וכמו"כ יובן בענין מציאת השכל והרצון מהכחות עצמיים שלהם שהשכל בא בדרך נבדל משא"כ הרצון כו', דהנה ידוע דהשכליים הנמשכים בדרך או"י הן מכח המשכיל שבנפש שזהו מה שנמשך מן הנפש להיות בבחי' מקור לשכל כו', והוא בבחי' המשכה נעלמת דהיינו מה שכבר נמשך מהנפש להיות מקור רק שהוא בהעלם עדיין וממנו נמשך כל הגילוים דשכל והתחכמות בדבר מה כו', והוא הנק' מזל מחכים כו' כנודע, אבל כח השכל ההיולי העצמי הנטוע ומושרש בעצם הנפש אינו בבחי' המשכה כלל ואינו בגדר מקור לשכל כו'. אך כח או"ח הרי מגיע בכח השכל ההיולי העצמי, וכמו ע"י קושיות בריבוי העלמות והסתרים על השכל וע"י יגיעה גדולה להגיע אל עומק הענין ביותר להסיר ההעלמות וההסתרים ע"י אמיתי' השכל בעומקו ופנימיותו ביותר כו', ה"ז מגיע בכח השכל העצמי למעלה מהכח המשכיל להיות גילוי עומק ופנימי' השכל כו', וכנודע בענין תלמיד המחכים את רבו כו', שהשכלי' האלו

המה נעלים ביותר באין ערוך ויכול להיות בזה גילוים עד אין שיעור (היינו באותו השכל כשמגיע אל עומק ופנימיותו ע"י היגיעה ה"ז בא בנביעה רבה בהענין בבחי' בל"ג בהשכלי' שמשכיל בהענין ומתחדשים אצלו בזה ענינים שלא הי' כלל בהשערה אצלו מקודם כו'). וכידוע המשל בזה מצור החלמיש דהוצאת האש ממנו הוא ע"י הכאה דוקא, דהנה גחלת שיש בה אש טמון בתוכה יכולים להוציא האש ע"י ניפוח לבד, אבל בצור החלמיש צריכים הכאה דוקא, והוא מפני שבגחלת ישנו להאש במציאות, משא"כ בצור החלמיש שאינו האש במציאות כלל, וע"כ צריכים הכאה להוציא את האש, ויש בזה הפרש גדול דבגחלת הרי נכלה האש, משא"כ בצור החלמיש אינו נכלה לעולם והא בהא תלי' כו'. וכמו"כ הוא בכח המשכיל ההיולי להיות שאינו במציאות שכל כלל ע"כ הגילוים הן בל"ג ובאים ע"י יגיעה בכח או"ח דוקא כו', ומציאות השכלי' אלו מכח השכל העצמי הן בדרך נבדל מן העצם, להיות שנמצאים בבחי' מציאות שכלי' ה"ה נמצאים בדרך נבדל מן הכח העצמי כו' (דכן הוא ג"כ בהשכלי' הנמצאים מכח המשכיל שהן ג"כ בבחי' נבדל, שהרי

כח המשכיל אינו מושג ואינו מורגש בהמצאת השכליים ממנו כו' רק שמורגש שהשכל נמשך מאיזה מקור, ואינו כמו דבר הנמצא בלי הרגש מקורו כלל כמו היש ממש שאינו מרגיש כלל שיש מקור המהווהו, ובשכל מרגיש שיש מקור אבל ג"כ לא בבחי' הרגש מקורו רק מה שמרגיש שיש מקור שמשם נמשך, וגם זאת שאין מציאות ע"י הרגש מקורו (כמו עו"ע כו'), וכידוע דשכל מלמעלה מהשכל הוא ע"ד יש מאין כו' וכמ"ש במ"א, דכשם שכללות השכל הוא כח שחוץ לעצם הנפש, כמו"כ מציאת השכל ממקורו הוא בדרך נבדל ממנו כו'). משא"כ ברצון שהוא אינו חוץ לעצמות הנפש כ"א התפשטות הנפש, הרי גם הרצון הבא מכח הרצון העצמי אינו בדרך נבדל ממנו כו', ולצייר גילוי הרצון מעצם כח הרצון הוא כמו ברצון שהוא בהכרח (והיינו ברצון שצריך לרצות בהדבר רק שאינו רוצה, וכמו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שכ' הרמב"ם