א'קנד

וכמו"כ בכדי להיות ההמשכה צ"ל יציאת האדם מן החומריות והטבעיות שלו, וזהו ע"י שהוא ממארי דחושבנא שיתבונן במעלת הנשמה איך שהיא בשרשה באצי' וכמא' נשמה כו' טהורה היא כו', ושם היא רואה גילוי אוא"ס והיא דביקה ומיוחדת באוא"ס ב"ה כו', וירדה בעולמות בי"ע שז"ע בראת יצרת כו' שזה ירידה גדולה כו', ועוד ירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב שזהו ירידה אחר ירידה כו', ועי"ז יתמרמר בנפשו מאד ויבכה במר נפשו על עוצם ירידתו. וז"ע תקיעת שופר תקיעה הוא בחי' צעקה פשוטה בתשוקה גדולה לעלות כו', ושברים תרועה הוא גנוחי גנח ילולי יליל וכמו הגונח מלבו שזהו מפני שהדבר אין אצלו בהתיישבות לכן הבכי' הוא בתנועות קצרות כו', ועי"ז הוא המשכת הרחמים מלמעלה כו' וכמ"ש כ"ז בלק"ת ד"ה תקעו השני, וזהו התקיעה השני' שהו"ע אד' ה' בשופר יתקע בבחי' המשכה מלמעלה כו', ומקום החבור הוא בינה ששם מגיע ההעלאה ומשם הוא ההמשכה להיות הגילוי במל' כו'. וזהו ג"כ מ"ש באחד לחדש ואי' במד"ר אחד זה אברהם וכמ"ש אחד הי' אברהם כו', דאברהם לכורסיא וכמ"ש בזהר שם, דהנה עד

אברהם לא הוה זקנה ואברהם המשיך בחי' זקנה והו"ע ועתיק יומין יתיב כו', שעז"נ נכון כסאך מאז כו' המשכה מבחי' עתיק בבחי' מל' ועי"ז הוא תיקון הכסא כו', גם אחד בגימט' י"ג והן יגמה"ר כו', ולחדש הוא בחי' מל' הנק' חדש וזהו באחד ההמשכה בבחי' מל' כו'. וזהו בחדש השביעי באחד לחדש כו', דע"י תקיעת שופר עומד כו' ויושב על כסא רחמים בחי' כסה"כ דבינה ומתמלא עליהם רחמים בחי' יגמה"ר כו' ומרחם עליהם להיות הגילוי בבחי' מל' שכסא דין יתהפך לכסא רחמים כו', ואימתי בחדש השביעי שהוא מקום החיבור באמצע כו', וזהו באחד לחדש המשכה במל' להיות גילוי אוא"ס במל' שיהי' גילוי המלוכה כו'.