א'קנב

האלקי מסתתר ממנו כו'. דזהו ההפרש בין עו"ע ויש מאין, דהתהוות העלול מן העילה הוא בבחי' התלבשות העילה בהעלול זהו שהעילה מתגלה אל העלול וע"י שהעלול משיג את העילה עי"ז דוקא הוא התהוות העלול, וכמו בשכל ומדות הרי אם במדות לא יהי' מושג השכל לא יהי' התעוררות המדה, רק ע"י השגת השכל שבא בלב עי"ז דוקא הוא התעוררות המדה כו', וז"ע בינה ליבא ובה הלב מבין כו', וכמו והשבות אל לבבך שעי"ז דוקא הוא הולדת המדה כו'. אבל ביש מאין הוא להיפך שאם יהי' התגלות האין בהיש שיהי' מושג בהיש לא יהי' התהוות הנברא בבחי' יש כו', ולכן בעולם הברי' שהוא בבחי' קירוב ומאיר שם האין בגילוי יותר (והוא רק בבחי' ידיעת המציאות לבד כו'), אינו בבחי' יש ממש רק בבחי' אפשרות המציאות כו' כנודע, ובכדי שיהי' בבחי' יש הוא דוקא ע"י ההסתר דהכח האלקי כו' (ובר"ה אנו מבקשים וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כו', והיינו שיהי' מושג ומורגש הכח האלקי כו', היינו לאחר שנתהוו יכול להיות ידיעה והשגה עליונה יותר כו', וכידוע מ"ש בע"ח בענין המשכת הקו כו',

וידיעה והשגה זו הוא בנשמות וכמו שהן בגופים שיכולים לראות האין האלקי כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב שאם נתנה רשות לעין היו רואין את האין האלקי כו', הנה בנשמות דאצי' יש בהם ראי' זו כמו שהן בגופים למטה, ועם היותם רואים ה"ה מתקיימים בגופם כו', והיינו דאחר שנתהוו מ"מ יכולים לראות האין האלקי כו', ומכ"ש שאפשר להיות בחי' הידיעה וההכרה כו', ועז"א וידע כל פעול כו', וכמו שהוא בכללות הנבראים ידיעה זו הוא באופן המציאות שיהי' לעתיד שהיש יהי' אלקות ויהי' בו השגת מקורו בבחי' השגת המהות ממש כו', וכמ"ש ונגלה כו' וראו כל בשר כי פי ה' דבר כו'). וזהו דבנין המל' הוא מהגבורות דוקא (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ), וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, גבורתך הן ה"ג דז"א לצמצם ולהעלים האור להיות בנין המל' בבחי' צמצום ומיעוט האור בכדי שיוכל להיות מקור ליש כו', וכמו"כ הוא בבחי' מל' גופא שמעלמת את האור שלא יתגלה על הנברא ולא יהי' מושג בהנברא בכדי שיהי' בבחי' יש ומציאות כו'. וזהו מה שהאין של היש הנברא נק' אין אין זה שהוא בחי'

אין בעצם רק שע"ש שאינו מושג בנבראים נק' אין כו', והיינו שבהב' ענינים שבמל' בענין ההתהוות שבבחי' ריחוק ובבחי' קירוב הנה קריאת שם אין אינו אמיתי ממש, דבבחי' ריחוק השם אין הוא רק שהוא לא בבחי' דבר דבי"ע, ובבחי' הקירוב הוא שנק' אין רק ע"ש שאינו מושג כו', וזהו ההפרש בהב' דעות ד"ע וד"ת דעת המשפיע ודעת המקבל, דד"ע הוא דעת המשפיע שלמעלה יש ולמטה אין היינו שהאור הוא אין ממש לגבי העצמות דכולא קמי' כלא חשיב ואינו עולה בשם כלל ועש"ז נק' אין, וד"ת הוא דעת המקבלים דמאין ליש שנק' המקור המהווה בש' אין הוא ע"ש שהוא לא דבר בבחי' דבר דנבראים כו', וע"ש שאינו מושג בנבראים עש"ז נק' אין כו'. והנה אחר שנא' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך כו' שזהו בחי' הגבורות להיות התהוות המציאות כו', נא' אח"כ להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, פי' גבורותיו הן ה"ג דאימא שהן גבורות ממותקות, וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ג א' ע"פ מי ימלל גבורות ה' דפי' ימלל מל' וקטפת מלילות שהוא ג"כ ענין ריכוך שמרכך את הגבורות והיינו ע"י בחי' מי שהוא בחי' בינה, וזהו מפני שהמוחין הן בכלל בחי' חסד ורחמים, והעיקר הוא