א'קנא

שיש האמיתי הוא משפיע הכל אין זה שהוא בבחי' מקור כי הוא מובדל בערך ואינו בגדר השפעה כו' רק שממנו נמצא הכל כו' וכמ"ש במ"א, שעש"ז נק' תחלה שהוא תחלת הכל כו', וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים כו'), דלגבי יש אמיתי הפי' אין שאינו תופס מקום כלל, דגם עצם האור אינו תופס מקום כלל וכלל לגבי עצמות, להיותו בחי' אור בלבד ולא עצמי ה"ה רק הארה לבד שאינו מהות דבר בעצמו ואינו תופס מקום כלל כו', וכן גם בחי' התפשטות אינו תופס מקום כלל לגבי העצמות כו', ולכן אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי כלל בין קודם ההתהוות לאחר ההתהוות כו'. ולכאו' יפלא והלא נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים כו' ואיך לא שניתי, אך הענין הוא לפי שכל מה שנאצל ונתהווה הכל הוא מהארה לבד שאינה תופסת מקום כלל לגבי העצמות ולכן באמת אין שום שינוי כלל כו', וכמש"א אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל כו', וא"כ פי' אין הוא שהאור והגילוי מן העצמות הוא בחי' אין ממש לגבי העצמות שאינו תופס מקום כלל כו'. אך בחי' האין

המקור על המקבלים היינו בחי' היש הנברא מה שנק' אין לגבי היש הרי אין זה מצד העדר תפיסת מקום, דזה שייך לגבי העצמות כנ"ל, ולגבי העצמות הרי היש הנתהווה ודאי אינו תופס מקום כו', אבל לגבי היש הנתהווה אינו שייך לומר שהוא בבחי' העדר תפיסת מקום שהרי ממנו הוא התהוות היש כו', וזהו שנק' אין של היש היינו שהוא מקור המהווה את היש כו', ומה שנק' אין היינו שהוא לא בבחי' דבר ומציאות כמו היש שהוא בבחי' מציאות יש, והמקור המהווה הוא בבחי' לא דבר כו'. אמנם גם בזה אינו שהוא בבחי' לא דבר כלל שהרי הוא בערך היש להיות בבחי' מקור אליו, וא"כ בהכרח שהוא בבחי' דבר מה עד ששייך לומר עליו שהוא בבחי' מקור כו', ועם היות שההתהוות היא בדרך אין ערוך, וכידוע דהתהוות היש א"א להיות בבחי' קירוב הערך רק בבחי' ריחוק הערך כו', וזהו שהנבראים עצמן מכריחים שהמקור הוא בחי' אין כו', וכמו שאו' אין ערוך לך בעוה"ז דבעוה"ז נראה ונגלה איך שאין ערוך כו', דכאשר אנו רואין מציאות יש מוכרח שהתהוותו הוא מבחי' אין כו', מ"מ ג"ז מוכרח שאינו בבחי' אין

לגמרי דמאחר שהוא מקור ליש בהכרח שהוא בבחי' שייכות ובבחי' ערך אל היש כו'. וכן הוא בהדעה דד"ת דהיינו דעת המקבל שהוא מאין ליש היינו שהמקור הוא לא דבר, אבל לא שהוא בחי' אין ממש כו', דהנברא אינו יכול להשיג כלל בחי' אין ממש בבחי' העדר המציאות כו', אך זאת משיג שבהכרח לומר שהמקור הוא בבחי' אין אבל זהו רק שאינו בבחי' מציאות כמו מציאות הנברא כו', ועש"ז קורא אותו אין כו', וגם נק' אין לגבי היש לפי שאינו מושג בהיש עש"ז נק' אין, כי להיותו בלתי מושג א"א לכנות לו שם רק לקרותו בש' אין כו', וכמו ויקראו אותו מן כי לא ידעו מה הוא כו', דהדבר הבלתי מושג א"א לקרות רק בשם אין כו'.

והענין הוא דהנה הנברא להיותו נברא אינו משיג את האין האלקי כי האין האלקי מסתתר ממנו ועי"ז הוא בבחי' נברא, ואם הי' משיג את האין האלקי לא הי' בבחי' נברא כלל כו', והיינו דעם היות דהתהוות היש הוא ע"י שהכח האלקי מתלבש בהנברא, וכמשנת"ל בענין יש מאין שיש בזה ב' ענינים והוא שהתהוותו הוא בדרך אין ערוך היינו בבחי' ריחוק, וגם הוא בבחי' קירוב שזהו בבחי' התלבשות כח הפועל בהנפעל כו', ומ"מ התלבשות זאת היא שהכח