א'קמט

בו בחי' רצון כללי ורצונות פרטים כו'. ובד"כ הוא ג' מדרי' רצון כללי ורצון פרטי ורצון קדום כו', דרצון כללי הוא למעלה עדיין מהעולמות דעם היות שהוא בבחי' התעוררות כבי' מ"מ אינו עדיין בבחי' התעוררות השייך אל הפועל כ"א רק בבחי' התעוררות בהעלם בעצמו כו', וכמשנת"ל (ד"ה אתם נצבים הא') בענין החלטה והתעוררות הרצון דגם החלטה הוא אחר ההתעוררות, ואין זה בחי' רצון המוחלט שזהו שמוחלט בעצם הנפש בלי התעוררות כלל כו' וכמ"ש במ"א, אך ענין ההחלטה הוא שנתעורר בהדבר והוחלט אצלו שראוי לרצות בזה, אבל אין בזה עדיין רצון ממש לפועל הדבר, והתעוררות הרצון הוא שבא בבחי' רצון ממש שרוצה בהדבר כו', וז"ע רצון כללי שהוא בחי' החלטה כו'. ורצון פרטי הוא שנתעורר כבי' ברצון בעולמות דהיינו ברצון בהתגלות להיות עולמות בפועל כו', והו"ע שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו'. ורצון הקדום הוא שקדום אל הגילוי כו', והוא ששיעור בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא בבחי' התפשטות האור שהוא בבחי' התפשטות וגילוי (דבאוא"ס שלפני

הצמצום הכל הוא בהתכללות בעצמותו כו'), ונעשה יותר בבחי' שייכות אל העולמות כו', אבל עצמות האור אינו בבחי' המשכה כלל כו' (וגם כשנמשך הוא כמו שהוא בעצם כו'), ובכללות הוא בחי' אור בלבד, ולכן שייך בזה עצם והתפשטות רק שעצם האור הוא כמו העצמות שאינו בבחי' המשכה (היינו שאין בו ענין ההמשכה להיות בבחי' מיעוט ובבחי' שייכות אל העולמות וההשתל' כו', וכמו כל עצם שבלתי מתפשט ובלתי מתחלק כו'), ובחי' התפשטות האור הוא שבבחי' המשכה כו'. וזהו ג"כ ב' בחי' אין, דעצם האור הוא בחי' האין של יש האמיתי, ובחי' התפשטות הוא בחי' האין של היש המתהווה מאחר שיש לו שייכות אל העולמות כו' (ובפרטיות יש גם באור זה חילוקי מדרי' כנ"ל).

והנה לפעמים מבו' דבחי' האין של היש האמיתי הוא בחי' אור הסובב, והאין של היש הנברא הוא בחי' אור דממכ"ע כו', וכמ"ש בלק"ת בד"ה לבבתני בהבי' דסוכ"ע הוא מיש לאין וממכ"ע מאין ליש כו'. ולפ"ז י"ל דהתחלקות האין הוא ע"י הצמצום, והיינו שהאור כמו שנמשך מבחי' העצמות והיינו האוא"ס שלפני הצמצום כו' הוא למעלה מגדר שייכות אל העולמות כו', וע"י הצמצום הוא שנמצא אור שהוא בבחי' אור פנימי והיינו אור להאיר במדה וגבול כו', דהאור הזה הוא בערך מקור ליש כו', והוא בחי' אור הקו בכלל שממנו נעשו התהוות הכלים בעקודים, ובהשתל' יותר נעשו כלים דאצי' עד גם הכלים דבי"ע כו', וע"כ הוא בבחי' אין של היש המתהווה כו', אבל האור שלמעלה מהצמצום הוא בחי' האין של היש האמיתי כו', וגם לאחר הצמצום אור הסובב הוא בבחי' אין של היש האמיתי, וכידוע דהאו"מ כמו שהוא לאחר הצמצום שרשו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום מבחי' העיגול הגדול שלפני הקו, וכמו שנמשך ע"י הצמצום אין הצמצום פועל בו להיות בבחי' מדה וגבול כו', וע"כ אין בו התחלקות מדרי' בעצם

גם כמו שנעשה בבחי' מקיפים פרטים כו' וכמשנת"ל באורך, וע"כ כללות האור זה הוא בבחי' אין של היש האמיתי, והאו"פ בכלל הוא בחי' אין של היש המתהווה כו'. אמנם כאן הכוונה דכללות בחי' האין הממוצע בין בחי' היש הוא בחי' האו"פ והוא נחלק לשנים כו', ולכאו' בזה י"ל בפשיטות דהרי הקו עם היות שנמשך ע"י הצמצום הרי המשכתו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום והוא נוגע ודבוק באוא"ס