א'קמח

יותר נעשה בבחי' רצון פרטי כו'. וי"ל דזה שהאור הסובב בא בבחי' חילוקי מדרי' הוא לפי שההמשכה הוא דרך האו"פ, וכידוע שגם העיגולים נמשכים מן הקו וכמ"ש בע"ח שהקו נמשך ומתעגל וחוזר ונמשך וחוזר ומתעגל כו', ומשו"ז אינו דומה עיגולי א"ק לעיגולי עתיק ואריך היינו בחי' כתר דאצי', דעיגולי א"ק הוא שמקיפים כללות העולמות והן בבחי' הבדלה מן העולמות (ופועל הביטול בהעלם שאינו נרגש בנבראים, וכמו שנת' שם בענין וכל קומה לפניך תשתחוה כו'), ועיגולי הכתר הן מקיפים דאצי' בפרט ופעולתם הוא בבחי' גילוי והרגש יותר כו', דכ"ז הוא מפני שההמשכה הוא דרך האו"פ משו"ז בא האו"מ בבחי' חילוקי מדרי' אלו כו'. וכמו עד"מ באדם כשמתעורר ברצונו לבנות בית הרי הרצון הוא כללי בכללות ענין הבית ואינם ניכרים בו עדיין הרצונות פרטיות בפרטי הדברים שבבית וכמו בהאבנים עצים ועפר, וגם לא באופן הבית כו', וכאשר בא בשכל בפרטיות עניני הבית נעשים רצונות פרטים על כל דבר בפרט כו'. אך זהו כאשר כבר בא לכלל התעוררות בהתגלות, דלמעלה הוא כמו שהאור הוא בבחי'

סובב ומקיף אל העולמות דהיינו שהוא בבחי' שייכות אל הפנימי כו', ולהיותו שייכות אל הפנימי שייך בזה מקיף הכללי ומקיף הפרטי כו'. אמנם ידוע דהאו"מ כמו שהוא בעצם הרי אינו בבחי' שייכות כלל אל העולמות גם לא בבחי' מקיף על העולמות, ומה שנק' אור מקיף היינו שהוא בבחי' הבדלה מן העולמות לא שהוא בבחי' מקיף עליהם (וכמו בחי' מקיף דאו"ח שזהו בחי' עצם האור שהוא בבחי' העלם אחר העלם בעצמו כו' וכמ"ש במ"א), ובא אח"כ להיות בבחי' מקיף עכ"פ כו', שכן הוא גם באוא"ס שלפני הצמצום דעצמות אוא"ס אינו בגדר שייכות אל העולמות כלל, ויש מדרי' גם באוא"ס שלפני הצמצום שהן בבחי' שייכות אל העולמות וכמו כשעלה ברצונו הפשוט להאציל כו', ויש שם השערה על עולמות וכמו ששיער בעצמו בכח כו', הרי גם מה שאינו בבחי' שייכות כלל אל העולמות (דהיינו בחי' הפנימי) בא בבחי' שייכות ובבחי' מקיף על העולמות, וזהו א"א לומר שהוא מצד הפנימי שהרי אינו בבחי' שייכות אל הפנימי כו'. אך באמת הן ב' מדרי' בהאור, דהאור שאינו בבחי' שייכות כלל אל העולמות הוא בחי' אור

העצמי שאינו בבחי' המשכה בעצמו כו', והיינו רק שהוא בבחי' המשכה מן העצמות, אבל האור בעצמו אינו בבחי' המשכה ואינו בבחי' גילוי כלל כו', ובחי' זו היא עיקר האור הכלול בעצמותו (ואין הכוונה על האור הכלול בעצמותו ממש שנק' שמו הקדמון כו' כמ"ש במ"א, כ"א מה שכללות האור שלפני הצמצום (וכן אור הסובב בכלל) הוא אור הכלול בעצמותו כו', וכידוע דהאו"מ אינו בבחי' יציאה מן העצמות כו', הנה העיקר הוא בחי' עצם האור) שהוא כמו העצם כו', וכהכלל הידוע דכל הכלול בהעצם ה"ה כמו העצם כו'. וכמו הכחות הכלולים בנפש כמו שהם נטועים ומושרשים בעצם הנפש שהן כחות עצמיים ממש, דכמו שהעצם אינו בגדר המשכה וגילוי כמו"כ הכחות עם היותם כחות לבד, ה"ה מ"מ עצמיים שאינם בגדר המשכה וגילוי כו'. והאור השייכות אל העולמות הוא בחי' התפשטות האור לא העצמי, ובאור הזה שייך לומר שכל מה שמתפשט ונמשך מתמעט אורו, והיינו שכל מה שנמשך ומתפשט יותר הוא יותר בבחי' שייכות אל העולמות כו', דבכללות הוא בחי' אור השייכות אל העולמות וכל מה שנמשך ומתפשט יותר הוא בבחי' שייכות יותר אל העולמות כו', ושייך