א'קמז

בס"ד. יום ב' דר"ה, עתר"ו

בחדש השביעי באחד לחדש כו', ואי' במד"ר אמור פכ"ט כתי' עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה שנא' עלה אלקים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלים שופריהן ותוקעין לפניו עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנא' ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי, וצ"ל מהו האריכות ומתמלא עליהם רחמים כו', שהרי או' תחלה שעומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומהו עוד ומתמלא עליהם רחמים ועוד ומרחם עליהם והופך כו'. גם צ"ל מש"א אימתי בחדש השביעי משמע דכ"ז הוא דוקא בחדש השביעי וצ"ל מה שייך זה לחדש השביעי דוקא. ולהבין זה יש להקדים משנת"ל שיש ג' מדרי' יש ואין ויש, יש הראשון הוא בחי' יש האמיתי בחי' עצמות א"ס שהוא אמיתית היותו, יש השני הוא היש דנבראים, והאין הוא הממוצע ביניהם כו'.

והנה האין הממוצע בין בחי' יש האמיתי ויש הנברא ידוע שהוא נחלק לשתים, והיינו דבחי' האין כמו שהוא מבחי' יש האמיתי לא זה האין נעשה בחי' מקור ליש הנברא כי אינו בערך היש כלל להיות מקור אליו, רק שיש ב' מדרי' באין זה, הא' כמו שהוא לגבי יש האמיתי ונק' אין האמיתי, והב' כמו שנעשה מקור ליש הנברא כו'. וסבת התחלקות האין הוא להיות שכללות בחי' האין הוא רק בחי' אור ולא עצמי, והאור כל מה שנמשך ה"ה מתמעט בהמשכתו כו', דדבר שהוא עצמי אין בו שום מיעוט כלל וכל כמה שנמשך הכל הוא העצמי כמו שהוא (ואפי' כמו שבא בכמה אופנים שונים הכל הוא בחי' העצמי, והיינו שיש בו כח העצמי ממש כו'), אבל אור הוא מתמעט בהמשכתו וכמו אפי' אור האבוקה הרי אינו דומה כמו שהוא בקירוב שהאור הוא בתוקף ובריחוק מתמעט האור כו', וכמו"כ הוא בהמשכת האור למעלה דבהמשכתו מתמעט האור כו', וכמשנת"ל (מד"ה כי תצא הא' והילך) בענין הרצון שהוא בחי' או"מ שיש בזה רצון כללי ורצונות פרטים, ועם היות דבכל המדרי' הוא בבחי' רצון ואין בזה שינוי בעצם

מדריגתן כו', מ"מ הוא בבחי' מיעוט במעלתן, דכמו שהוא בבחי' רצון פרטי ה"ה בבחי' מקור עכ"פ כו', דרצון הכללי אינו בבחי' מקור עדיין, וכמו שבא בבחי' רצון פרטי ה"ז בבחי' מקור שיהי' הדבר בפועל כו', והיינו שגם בהאור הסובב יש ג"כ חילוקי מדרי' דבתחלת ההמשכה הוא בבחי' אור כללי וכמו שנמשך ומתפשט