א'קמו

מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כו' ובמה בשופר, והוא שאינו מספיק האמירה בדבור לבד כ"א צ"ל במעשה דוקא, להיות דר"ה הוא בנין המל', וידוע הענין בזה דהתהוות העולמות הוא מפני שעלה ברצונו אנא אמלוך דאין מלך בלא עם עולמות נבראים ונפרדים דוקא כו', ובהרצון דמלוכה יש בזה עונג והו"ע כי חפץ חסד הוא כו' וכמשנת"ל (ד"ה ראה), ובר"ה חוזר כל דבר לקדמותו וצריכים להמשיך מחדש מעצמות א"ס להיות לו ית' רצון ועונג במלוכה זו כו', וז"ע כתר מל' שממשיכים בר"ה דהיינו בחי' הרצון והעונג כו', והוא ע"י תקיעת שופר שהוא בחי' הצעקה בקול פשוט שזהו בבחי' התעוררות עצמי שמתעורר בעצם נפשו בפנימי' נקודת לבו שלמעלה מטו"ד שזה בא בקול פשוט דוקא שאינו מורכב בשכל והשגה כו', ומעורר בזה בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מהשתל' כו', ואינו מספיק האמירה בפסוקי התורה שזהו בחי' החכ' כו', כ"א צ"ל ע"י תקיעת שופר שזהו בחי' רעו"ד שלמעלה מהחכ' כו'. אך גם צעקת הקול צ"ל במעשה דוקא מצד מעלת המעשה שהיא דוקא המגעת בבחי' עצמות א"ס כו', וע"כ הגם דעיקר הכוונה

בתקיעת שופר היא ההתעוררות פנימי וכמ"ש הרמב"ם בה' תשובה פ"ג ה"ד אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה כו', הנה כ"ז צ"ל במעשה דוקא בכדי לעורר בחינת העצמות כו', וצ"ל ג"כ האמירה שזהו בחי' האור שהוא הממוצע כנ"ל, ובפרט האמירה בפסוקי התורה שהוא בחי' אור עצמי כו', ובמה הוא עיקר התעוררות בעצמות א"ס הוא בשופר דוקא בחי' המעשה כו', וגם צ"ל בקרן של איל דוקא שז"ע אדם ובהמה תושיע כו', והיינו בחי' קבעומ"ש שזהו"ע ר"ה לקבל עליו עול מלכותו ית' ברצון פנימי ועצמי בנפשו כו', וי"ל דזהו כמו כל המצות שצ"ל בעשי' שבזה דוקא הרצה"ע, וגם צ"ל העשי' בקב"ע שהוא הביטול לבעל הרצון כו', כמו"כ בשופר ב' הענינים הנ"ל, רק שבשופר הכל הוא בבחי' התעוררות פנימי, דעצם העשי' הוא בבחי' צעקה פשוטה בבחי' רעו"ד וגם הקב"ע הוא בפנימיות נפשו דוקא, ועי"ז ממשיכים מבחי' עצמות א"ס להיות לו ית' רצון ועונג במלוכה כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מש"א זה היום תחלת מעשיך, דהנה ר"ה הוא יום שנברא אדה"ר ואמר ה' מלך גאות לבש שקבל עליו עול מלכותו ית', וכן הוא בכל ר"ה שהוא קבלת עול מלכותו ית' ברצון כו', וזהו עיקר הכוונה ובזה מעוררים בחי' עצמות א"ס להיות לו ית' רצון במלוכה כו', וזהו תחלת מעשיך דהיינו שזהו תכלית הכוונה והוא מעלת המעשה דקבעומ"ש הוא בחי' מעשה שזה דוקא מגיע בבחי' עצמות כו'. ועז"א זכרון ליום ראשון והיינו דמשם יהי' זכרון על יום ראשון, דיום ראשון הוא ראשית ההשתל', ולהיות דבחי' עצמות מובדל בערך ע"כ צריכים זכרון על כללות ההשתל' כו', וענין הזכרון הוא שיהי' הגילוי בבחי' ההשתל', דהרי הכוונה בהמשכת המלוכה בר"ה הוא שיהי' גילוי המלוכה וכמש"א מלוך על העולם כולו בכבודך והנשא כו', והרי ע"פ ההמשכה דסדר השתל' מתמעט האור ממדרי' למדרי' עד שלמטה הוא העלם כו', וע"ז הוא הזכרון על יום ראשון להיות המשכה מבחי' עצמות להיות גילוי המלוכה כו'. וזהו ג"כ תחלת מעשיך שבו מתחדש העולם בכל שנה והיינו שמתחדש באור וחיות