א'קמה

שהוא עצמי ולא אור המאיר שזהו הארה לבד כו'), ויש לא שייכות אל האור כו' וזה אינו שייך בעצמות כו', וגם לא זהו כל העצמות מה שהאור נמצא ממנו כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), והאור אינו מורה על העצמות ממש, שהרי גם בהמדרי' שאינם עצמות שייך גילוי אור מהם כו', ובאמת גילוי האור הוא מהמדרי' היותר שפלה ותחתונה שבאוא"ס ב"ה וכמ"ש בלק"ת בהבי' דשחורה אני, רק ענין הבריאה וההתהוות זה מורה על אמיתת העצמות, וזה מכריח ענין העצמות משום דלהיות התהוות יש דהיינו מציאות דבר בפ"ע הוא רק בכח העצמות שמציאותו מעצמותו כו' כנ"ל, וא"כ ענין הבריאה מכריח בחי' העצמות היינו מה שמציאותו מעצמותו ושנמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא שזהו"ע אמיתת היותו כו', וזהו שאנו יכולים לכנות אותו ית' רק בשם בורא שאין זה תואר ח"ו רק מורה על אמיתת העצמות כו' וכמ"ש במ"א באורך. ונמצא דהיש הנברא דוקא מכריח את בחי' יש האמיתי כו'.

אמנם בכדי שיהי' התהוות היש הרי אינו בערך שיהי' מבחי' העצמות ממש כ"א ע"י האור והגילוי מן העצמות, וכמ"ש באגה"ק שם דהאור להיותו בבחי' דבקות בהמאור ה"ה כעין המאור ויש בהאור כח המאור שמציאותו מעצמותו כו', וע"כ האור הוא מהווה כו', וזהו שהאור הוא ממוצע בין יש האמיתי ליש הנברא, והיינו שע"י אמצעית האור בא כח העצמות (בל"א ווערט ארפגיטראגין דער כח העצמות) להוות יש מאין ואפס המוחלט כו'. ולפ"ז יובן דכח העצמות הוא בהתהוות מציאות היש יותר מבבחי' האור, דהנה בהאור הרי לא זהו כל העצמות שהאור נמצא ממנו כו', והאור אינו מורה ואינו מכריח את ענין העצמות כו', ומציאות היש זהו דוקא מצד אמיתת העצמות והוא המורה והמכריח אמיתת היותו כו', א"כ כח העצמות הוא דוקא במציאות היש כו', ועם היות שהאור מעין המאור ויש בו כח העצמות כנ"ל, הרי זהו רק מצד דבקות האור בהמאור לא בהאור מצ"ע דמצ"ע אינו עצמי והוא באין ערוך כלל דעצם העצמות נבדל בערך מן האור כו' (דגם התכללות האור בהעצמות הוא רק ענין היכולת מה שביכולתו להאיר כו'

וכמ"ש במ"א), ובהתהוות היש בעצם מציאותו דהיינו בעצם ישותו בזה דוקא הוא כח העצמות כו' (ובמדרי' זו מציאות היש הוא מציאות אמיתי והיינו דלעתיד יהי' הגוף הגשמי אלקות כו'). וזהו מעלת מצות מעשיות להיותם בעשי' הגשמי' דמשו"ז יש בהם יתרון גדול גם על התורה שהתורה היא בחי' אור וגילוי וכמ"ש ותורה אור כו' (ומ"מ האור דתורה הוא בחי' אור עצמי כו' וכמשי"ת) והיינו בחי' החכ' שהוא בחי' אור כו', והמצות הן בעשי' דוקא ה"ה בחי' רצה"ע שלמע' מהחכ' וזה בא בעשי' דוקא שהוא מכח העצמות דוקא, ובקיום המצות גופא העיקר הוא בעשיית המצות בבחי' קבעומ"ש וכמא' למה קדמה שמע לוהא"ש בכדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה כו', וכמא' קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי כו', והוא ביטול רצונו לעצמות א"ס ב"ה לקיים כל מה שהוא ברצונו ית' שזה מגיע עוד למעלה מבחי' הרצון שגם הרצון הוא בחי' אור לבד, וכידוע דשמו בגימט' רצון שהוא בחי' אור ושם לבד (רק הרצון דמצות הוא רצון עצמי וכמשנת"ל), וע"י הקבעומ"ש בקיום המצות נמשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה. וזהו ג"כ ענין תקיעת שופר בר"ה שאמרז"ל אמרו לפני