א'קמד

האור הוא בבחי' קיום עצמי כו' וכמ"ש במ"א, הרי כ"ז הוא מצד המקור אבל האור מצ"ע אינו אמיתי שהרי אפשר שיתבטל ולא יאיר כו', ורק העצמות ית' וית' שמציאותו מעצמותו הוא המציאות אמיתי כו' (וז"ש הרמב"ם שאין שם מצוי כו' כמותו, דהכוונה שכולם נתהוו שמציאותם תלוי בהמהווה אותם כו', וע"כ עם היות שיש בנמצאים שהן בבחי' קיום נצחי בזמן היותם (והוא בצבא מעלה) ובבחי' קיום עצמי (והוא בהאור), אין מציאותם אמיתי דהקיום שלהם הוא רק מצד רצונו ית' ומצד הדבקות במקורם כו', והיינו שגם האור שהוא בבחי' קיום עצמי בעת היותו אינו מציאות אמיתי מצ"ע כלל, רק העצמות הוא האמת בבחי' אמיתת עצמו כו'), וזהו בחי' יש אמיתי היינו אמיתת המציאות שזהו בחי' עצמות א"ס ב"ה, ומציאותו הוא בבחי' בלתי מציאות נמצא, היינו שאינו בבחי' מציאות ח"ו, כי כל מציאות דבר הוא שנתהווה דוקא, אבל מה שלא נתהווה אינו בבחי' מציאות כו', וענין מציאותו היינו רק אמיתת היותו מה שהוא (וואס ער איז) כו', וזהו שנק' יש האמיתי היינו אמיתת היותו ית' כו'. והיש השני הוא היש

הנתהווה דענין ישותו הוא שהוא בבחי' מציאות דבר כו', והיינו היש הנברא שהוא בבחי' מציאות, וכמו"כ גם היש הנאצל והיינו בחי' הכלים שהן בבחי' מציאות דבר כו', וכמשנת"ל דאור וכלי הן בחי' אין ויש כו', ועם היות שמציאותם אינו אמיתי וכנ"ל שזהו רק מצד התעלמות מקורם ועתידים להתבטל כו', מ"מ הרי נתהוו בבחי' מציאות דבר כו'. והאין הוא בחי' ממוצע בין ב' בחי' יש הנ"ל.

והענין הוא דהנה ידוע דאמיתת ההתהוות הוא רק בכח העצמות דהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות מאין ליש כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דמהותו ועצמותו של המאציל עליון ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו לכן הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסבה אחרת קודמת ליש הזה כו', הרי דכח התהוות היש דהיינו שיהי' מציאות דבר שאינו נראה ונרגש מקורו כלל, שבאם הי' נראה ונרגש בו מקורו לא הי' התהוותו כלל בבחי' יש, כ"א דוקא ע"י שאינו נרגש בו מקורו כלל עי"ז הוא בבחי' יש כו' (דמציאות האור הוא דוקא ע"י גילוי מקורו והרגש מקורו והיינו שע"י דבקות האור בהמאור עי"ז דוקא הוא האור כו', וכמו באור השמש דוקא כאשר יש מאור השמש ישנו להאור כו', וכשיהי' דבר המפסיק ביניהם לא יאיר האור כו', ובמציאות היש הוא להיפך דבגילוי מקורו עליו וכשיהי' בהנברא הרגש מקורו לא יהי' במציאות יש כלל כ"א דוקא ע"י התעלמות מקורו שאינו נרגש בו כלל כו' וכנ"ל, ובפרטיות בנבראים גופא הוא ההפרש בין נבראים

דעדאת"כ שחיותם הוא דוקא כשהן בתוך מקורם כו', ונבראים דעדאת"ג מציאותם וחיותם הוא דוקא כשהן נפרדים ממקורם כו'), והתהוות כזאת הוא דבר נפלא ביותר, והוא שיהי' דבר במציאות ממש לא רק במציאות רוחני כמו המלאכים והגלגלים כ"א מציאות ממש דצח"מ גשמיי', ולא יהי' נראה ונרגש כלל איזה מקור מאין נעשה ונתהווה כו', והוא בכח העצמות דוקא שמציאותו הוא מעצמותו כו'. וזהו מה שבחי' העצמות אין אנו יכולים לתאר בשום תואר ח"ו רק בשם בורא, דכל תואר הרי מתאר ומגביל את המתואר, והעצמו' דמציאותו מעצמותו הרי הוא נמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא כנ"ל, ע"כ אין אנו יכולים לתאר אותו כו', וגם בש' מאור אין אנו יכולים לתאר אותו שהרי זה מורה דעצם המהות הוא בחי' אור (רק