א'קמג

מדרי' צ"ל באצי' גופא מבחי' ה"ג דאי' עד שיהי' בחי' מקור להתהוות מלאך גבריאל, וההתהוות הוא בבחי' בריאה יש מאין דוקא, ואח"כ כמה רבבות השתל' הוא עד שישתלשל מהמלאך גבריאל התרנגול הגשמי כו', ובכדי שיתהווה התרנגול הגשמי באמת לא יועיל גם ריבוא רבבות השתל' רק צ"ל בדרך בריאה יש מאין כו', וכמא' בעל העיקרים דהתהוות הגשמי' מהרוחני' אין לך בריאה יש מאין גדול מזה כו'. ומובן היטב שבאם הי' מתגלה על התרנגול הגשמי שרשו ומקורו כמו שהוא בבי"ע ומכ"ש כמו שהוא באצי' בחי' ה"ג דמל' או ה"ג דבינה, הרי הי' התרנגול מתבטל לגמרי ממציאותו כו', וכמו שמצינו במלאכים דהושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן דהיינו שהי' גילוי מבחי' מל' יותר מחוק הקצוב נתבטלו עי"ז כו', מכ"ש שהדבר הגשמי הי' מתבטל כו', ואינו דומה להביטול במדרי' הרוחני' כמו בהאור שכל מדרי' רוחניות מתבטלת לגבי גילוי אור עליון יותר, וכמו כ"ע אע"ג דאיהו אור קדמון כו' אוכם הוא קדם עה"ע כו', שזהו ע"ד שרגא בטיהרא שלגבי אור השמש מתבטל אור הנר כו', דשם הביטול הוא רק

בהתפשטות האור לא בעצם המהות כו', וכמו הנר שאין עצם אורה מתבטל רק שאינה מאירה כו' וכמשנת"ל, וגם לפי משנת"ל (ד"ה בא אל פרעה) דהביטול דהעדר תפיסת מקום הוא ביטול בעצם המהות כו', הרי אין זה שמתבטל ממציאותו לגמרי להיות אין ואפס כו', ואדרבה ע"י הביטול נעשה בבחי' כלי לקבל כו', אבל במציאות יש הרי הי' המציאות מתבטל לגמרי בעצם מהותו שלא הי' נשאר במציאות יש כלל כ"א הי' אין ואפס כו'. וא"כ הרי כל מציאת הנבראים הוא רק מצד התעלמות מקורם, ואם הי' מקורם מתגלה עליהם היו נעשים אין ואפס לגמרי כו', וא"כ גם בעת אשר אינו מתגלה עליהם וה"ה נמצאים ליש ודבר אינם מציאות אמיתי כו', והראי' לזה מנהרות המכזבין שמכזבין אחת לשבוע היינו לשבע שנים ה"ה פסולים לקידוש מי חטאת הרי גם בשעה שהולכים בטוב פסולים ונק' נהרות המכזבין כו', וא"כ מובן ג"כ בנבראים מאחר שיכולים להתבטל הרי גם בעת שישנם אינם מציאות אמיתי כו'. ועוד זאת שהרי כל הנבראים דצבא מטה ה"ה הוים ונפסדים ומאחר שנפסדים הרי אינם מציאות אמיתי כו', ובפרט למ"ש הבחיי

שההפסידות בהם הוא תמידי כנודע, וא"כ הרי אינם מציאות אמיתי גם בעת היותם כו', וגם צבא מעלה שהן קיימים באיש (וכידוע דבזמן הקיום אין בהם הפסידות כו'), הרי הקיום שלהם הוא רק ברצונו ית', דמצ"ע ה"ה נפסדים כו' כידוע ומבו' במ"א, וגם עתידים להתבטל וכמא' שית אלפי שנין דהווי עלמא וחד חרוב כו', וא"כ בזמן קיומם אינם מציאות אמיתי וכמו נהרות המכזבין הנ"ל.

וכ"ז הוא בבחי' מציאת היש, אמנם כמו"כ הוא גם בבחי' אור והיינו בבחי' האורות והגילוים דאוא"ס ב"ה וגם בהאור שהוא בבחי' גילוי העצם כו', הרי אין מציאותם אמיתי מצ"ע כו', שהרי אין מציאות האור מעצמו כ"א מן המאור, וכשם שהוא מאיר מן המאור כך יכול להיות שלא יאיר כו', שהרי הא"ס ביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו', וא"כ אמיתת מציאותו אינו מצ"ע כו', דעם היות שהאור בעת שהוא נמשך מן המאור ה"ה בבחי' קיום עצמי וכמש"א הוא קיים ושמו קיים שגם שמו בחי' האור הוא בבחי' קיום עצמי כו', הנה זהו רק מצד הדבקות במקורו, דלהיות דאור הוא שדבוק במקורו, והמקור היינו העצמי הוא בבחי' אמיתי מצ"ע, ע"כ גם