א'קמא

המדות דהתחלקות המדות הן מן הדעת, וכידוע דמוח הדעת מתחלק לב' מוחין ה"ח וה"ג כו', דחו"ב הן למעלה מהתחלקות עדיין וכמו בשכל וסברה א' יכול להיות ב' מדות הפכים, וההטי' לחסד או כו' הוא ע"י הדעת הנק' דעת נוטה כו', והיינו מפני שדעת הו"ע הכרה וע"י ההכרה בפנימי' ועומק הסברא עי"ז הוא ההטי' לחסד או כו', וכידוע בענין ד' בתים דתפילין כו' וכמ"ש במ"א), דעת אחרא לא אתגליא כו', והיינו ב' בחי' דעת, דעת תחתון ודעת עליון כו', דד"ת הוא שבו וע"י הוא עיקר הגילוי בהמדות וכידוע שנק' מפתחא דכליל שית כו', שהוא בחי' אור וחיות המדות כו', וד"ע הוא שטמיר ונעלם ולא אתגלי' כו' (וצ"ל שגם זה הוא בחי' גילוי כי כל ענין הדעת הוא בחי' הגילוי, וכמו כשאין הכתר נמנה הדעת נמנה, והיינו להיות שהכתר הוא בבחי' סתימות והעלם נמנה הדעת שהוא בחי' הגילוי כו', הרי שהדעת הוא בחי' גילוי גם בחי' ד"ע כו', רק שהוא דעת הנעלם כו'). ולהבין זה הענין הוא דהנה ידוע דבכללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד יש ג' מדרי' והן בחי' יש ואין ויש, היש הראשון הוא עצם

המשפיע קודם שבא ממנו איזה השפעות אור וגילוי כו', והיש השני הוא המקבל כו', והאין הוא הממוצע ביניהם כו', דכן הוא בכללות ההשתל' דהכל הוא בבחי' משפיע ומקבל, ונודע דלא כל עצמות המשפיע בא בהשפעה כ"א רק הארה ממנו (וזהו דלעתיד לא יהי' משפיע ומקבל וכמ"ש ולא ילמדו איש את רעהו כו', היינו שהעצמות ממש יתגלה ויהי' השגת המהות ממש שאין זה בבחי' משפיע ומקבל כו', דמשפיע ומקבל הוא שנמשך רק הארה אבל מה שהעצמות נמשך אין זה בדרך משפיע ומקבל כו', ומה שיש בחי' השפעה עצמי' באמת זהו למעלה מבחי' משפיע ומקבל והיא ההמשכה שמבחי' ד"ע כו', וג"ז יהי' לעתיד ועכשיו הוא בבחי' המשכה מן העצם (היינו בחי' אחרונה שבעצמות כו'), וגם אם נא' שזהו המשכת העצם (ועם היותו מקצת מן העצם הרי אתה תופס בכולו כו'), הרי עתה מהות העצם ממש אינו בבחי' גילוי (רק שתופסים בעצם כו', וכמ"ש בסש"ב לית מח' תב"כ כ"א כאשר איהו תפיסא באורייתא כו'), ולעתיד יהי' גילוי העצמות ממש ולא יהי' בבחי' משפיע ומקבל כו'), והעצמות הוא בחי' היש העצמי שלמעלה מהשפעה

וגילוי כו', והגילוי מן העצם הוא האין הממוצע בין המשפיע והמקבל כו'. ובשרש הראשון בחי' היש הראשון הוא בחי' עצמות א"ס שהוא אמיתת היש והיינו שמציאותו מעצמותו בלי שום עילה וסבה שקדמה לו ח"ו, דהנה כל מה שנתהווה אינו מציאות אמיתי, לא מבעי מציאות היש שאינו בבחי' מציאות באמת רק שנדמה ליש ודבר מה אבל באמת הוא רק בחי' העלם והסתר שמעלים על אור אלקי כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג וד' דכל נברא אינו רק כמו אור וזיו המתפשט ממקורו כו', ורק ע"י ההעלם שהאור האלקי מעלים עצמו מהנברא עי"ז הוא נראה בבחי' יש ודבר כו', דז"ע הוי' ואלקים דש' אלקים מסתיר על ש' הוי' וכמ"ש שמש ומגן ה' אלקים כו' ועי"ז נראים הנבראים ליש כו', והרי הש' אלקים אינו הסתר אמיתי ח"ו (דש' אלקים הוא אלקות ממש כמו ש' הוי', ואין עצם מסתיר על עצם כו' וכמ"ש במ"א) ומאיר בגילוי גם ע"י ש' אלקים כו', וממילא אין הנברא בבחי' מציאות יש כו', רק שהנבראים שאינו נרגש בהם האור, ה"ה בבחי' יש בהרגשתם כו', אבל באמת אינם בבחי' יש כו', וגם שהישות של הנבראים זהו גופא מה שמשתל' מבחי' ההעלם דש' אלקים וזהו הישות של הנברא מה שהוא מעלים כו',