א'קלו

והגם שאמונה זאת הוא יסוד מוסד לכל הגדלת הטוב שהי' בהם אח"כ כו', להיות כי האמונה הי' באמיתי' נפשם ויצאה בהתגלות בתוקף גדול למעלה מטו"ד כו', וידוע שהאמונה מצ"ע מפני שהיא למע' מטו"ד ה"ה מביא לידי ידיעה והשגה כו', וכמו טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי כו', להיות כי האמונה היא בעומק מאד בנפש ע"כ היא מביאה גם התגלות הכחות פנימי' כו', ובפרט כשהיא בתוקף ההתגלות כמו ביצי"מ כו', וכמו בר"ה דעיקר העבודה היא בקבעומ"ש וכמא' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני כו', דענין קבעומ"ש בגילוים ה"ה מדרי' התחתונה אבל בעצם ה"ה מגיע בעומק הנפש והוא בבחי' ביטול עצמי שנותן ומוסר כל עצמותו ועי"ז הוא הנתינה והמסירה גם בהכחות פנימי' כו', וכמו העבד שמסור בכל עצמו אל אדונו הרי גם השכל ומדות שלו מסורים אל האדון שמשכיל בשכלו רק בטוב האדון ומתעורר במדותיו רק בטובו של האדון כו', וכמו"כ הוא ברוחני' דע"י קבעומ"ש כל הכחות נעשים לאלקות כו', ובפרט בקבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות ובהזזה יתירה כו'. וכן הוא באמונה דבתוקף

האמונה שהי' ביצי"מ הי' זה יסוד לכל הגדלת הטוב שלהם כו', ומ"מ הרי לא הי' בנפשם עדיין שום גילוי אור דבחי' מוחין ומדות כו', והיציאה מן הרע הי' בדרך בריחה בלבד כי ברח העם כו', אבל הי' עדיין הרע בתקפו וצריך תיקון ובירור שלא יעלים ויסתיר עוד ושיהי' גילוי אור בנפש כו'. וע"י שאכלו בחי' לחם מן הארץ במצות אכילת מצה נעשה בהם בחי' הדעת והשגה אלקית ושיהי' הבירור עי"ז כו', וז"ע ספה"ע שמיד אחר היציאה ממצרים דהעומר הי' משעורים דוקא שהוא תבואת הארץ (דחטה היא בחי' פירות האילן וכמ"ד עה"ד חטה היתה כו', ולכן בשבועות הי' שתי הלחם מחטים דוקא דבעצרת על פירות האילן, ובפסח הוא הקרבת העומר משעורים שהוא חדש האביב דהשעורה אביב כו'), וענין הקרבת העומר הוא תיקון ועליית המל'. דהנה המל' היא בחי' ש' ב"ן שעז"נ רוח הבהמה היורדת למטה לארץ כו', והו"ע ירידת המל' לבי"ע גם בענין ההתהוות שמתעלמת ומסתתרת בהתהוות זאת כו', ואינו דומה לההתהוות כמו שהיא מבחי' ז"א וכמו ששת ימים עשה כו' שאינו בבחי' העלם ולא בבחי' התלבשות כו', ועז"נ כי

הוא צוה ונבראו ונבראו בדרך מאליו וממילא שלא בבחי' התלבשות כו', והיינו שאינו מתעלם בעצמו בהתהוות זאת וגם אינו בבחי' התלבשות ממש בהנברא כו' (וענין ההתהוות בדרך ממילא הוא על שני אופנים, הא' הוא ההתהוות מבחי' אור הסובב והוא שאינו מצמצם א"ע להוות ולפעול כו', אך הוא בחי' העלם לגבי הנברא כו', אמנם ענין ונבראו י"ל באופן הב' שזהו ע"ד עו"ע דעם היות שהעילה מצמצם עצמו להוציא את העלול, מ"מ הרי התהוות העלול הוא דוקא ע"י התגלות העילה, ובהעלול נרגש העילה כו', והוא בדרך ממילא היינו שע"י התגלות העילה ממילא מתהווה העלול כו', וכמו בשכל ומדות הרי בהתגלות השכל (באופן שהוא בקירוב אל המדות דהיינו בחי' חיצוני' השכל) ממילא מתהווה המדה כו', וכמו בעבודה ע"י התבוננות כאשר היא בהעמקת הדעת ממילא מתהווה האהבה כו', וכמו"כ הוא בהתהוות בדרך ממילא שאינו בבחי' העלם כ"א אדרבה ע"י גילוי אור המהווה, והנברא אינו בבחי' יש ממש ונרגש בו האור האלקי כו', וכמו בנבראים דעדאת"כ שזהו בדוגמת דגים שבים שמובלעים ומיוחדים במקורם כו'). אבל