א'קלה

אל ענין העבודה כלל. וכידוע דגלות מצרים הי' גרוע מכל הד' הגליות שאינו נחשב עמהם וגרוע מהם כו', דבהיותם במצרים היו משוקעים מאד בחומרי' גופם כו', דכשם שהי' בהם השעבוד בגופם בחומר ובלבנים כו', כמו"כ הי' השעבוד בנפשם שהיו משוקעים בחומריות וכמו זכרנו את הדגה כו', ולא הי' בהם שום ידיעה והשגה אלקית כו', שהרי גם בצאתם ממצרים היו בתכלית הקטנות וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו', אבל בהיותם במצרים לא הי' בהם שום השגה באלקות כלל כו', הגם שהיו נשמות גבוהות וכידוע שדור המדבר הי' דור דיעה כו', אבל במצרים היו בתכלית ההעלם במוחם ולבם כו', שז"ע שהגלות נמשל לשינה דכמו בעת השינה הרי כל הכחות דראי' ושמיעה ושכל ומדות ה"ה מתעלמים לגמרי ונראה רק הגוף והוא כדומם שאין אור וחיות נגלה לעין רק מה שהוא חי כו', ועם היות שיש בו כל הכחות אבל הם מתעלמים מאד כו', וי"ל דבעת השינה הכחות הן בבחי' הסתלקות לא בבחי' התעלמות לבד כו', שהרי גם כללות החיות השייך אל ההרגש נשאר בעת השינה רק קיסטא דחיותא כו', והכחות פנימי' הן בבחי'

הסתלקות כו', ולכן בעת השינה אז התגברות החומריות יותר כו', ובצדיקים הגדולים שאינם נתפסים בגשם הנה בעת השינה הוא בחי' עליית הנשמה, וכידוע בענין בידך אפקיד רוחי ר"ת באר כו', שהנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים מלעילא כו', אבל בנשמות הנתפסים בגשם הנה בעת השינה הוא התגברות החומריות כו', ולכן בלילה אז הוא זמן השראת הטומאה כו' וכמשנת"ל (ד"ה חיי שרה), וכ"ז הוא מפני שהכחות מסתלקים ע"כ החומריות מתגבר כו'. וכמו"כ הוא ענין הגלות שנמשל לשינה, וכמא' אני ישנה בגלותא כו', שהכחות דנה"א מתעלמים ולא יש בחי' ראי' ושמיעה היינו הראי' באלקות כו', ולא מבעי בחי' ראיית עין שכל שלא יש בזמן הגלות, אלא גם בחי' הראי' דשאו מרום עיניכם וראו כו', שזהו כח הא"ס שבעולם שהוא נראה ונגלה דמזה צ"ל החולת אהבה מהעדר הגילוי ממש כו', דכ"ז לא יש בזה"ג כו', וגם בחי' שמיעה שהו"ע השגה ה"ז בהעלם בזה"ג, כי ההשגה אלקית בזה"ג הוא בבחי' השערה לבד או רק בדרך דמיון כו'. ובמ"א מבו' שהגלות נמשל לעיבור שהתינוק במעי אמו אינו רואה ואינו שומע ואינו

משכיל כו', דבעיבור הרי לא יש הכלים לקבל גילוי הכחות דבעת הלידה נפתח הסתום, אבל בעיבור לא יש כלים כלל וממילא לא יש התגלות הכחות, וכמא' מקופל ראשו בין ברכיו שהכחות הן בהסתלקות ואינו מתגלה רק בחי' נה"י לבד כו' (ומה שמלמדים אותו כל התורה כו', זהו רק בבחי' מקיפים דנשמה וכמא' נר דלוק על ראשו כו'), והיינו התעלמות הכחות פנימי' ורוחני' ואסור וקשור רק בחומריות כו'. וי"ל דהמשל בשינה הוא על סילוק הכחות ונשאר רק נה"י לבד, והמשל דשינה הוא על התגברות החומריות כו', ובאמת הא בהא תליא דע"י ההתקשרות בהחומריות מתעלמים הכחות רוחני' כו', וע"י העלם הכחות מתגבר החומרי' ביותר כו', וכמו כשיש עבודה בהתגלות הכחות דנה"א הגם שהן למע' מהנה"ב מ"מ פועל חלישות בהנה"ב, ובהעדר עבודה מתגברים הכחות דנה"ב ומתעלמים הכחות דנה"א דלאום מלאום יאמץ כו', ובאופן כזה יורדים ר"ל ממדרי' למדרי' עד שנעשה התגברות החומרי' ביותר והתעלמות הכחות ביותר כו'. ובגלות מצרים הי' כ"ז בתכלית ההתגברות ביותר כו', והיציאה ממצרים הי' רק בכח האמונה וכמ"ש ויאמן העם כו' שיצאו באמונה פשוטה כו', וכמא' בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים כו'.