א'קלד

ובעבודה בחי' יום ולילה הוא רו"ש שהשוב הוא ע"י הרצוא דוקא וכמו שהחיזוק בהדם שהוא התפשטות שלו הוא ע"י ההסתלקות ועלי' שלו כו', וכמו"כ הוא בעבודה שע"י הרצוא שהו"ע הבירור והביטול שנעשה ראוי אל האור עי"ז דוקא הוא המשכת האור בבחי' תוס' אור וגילוי כו', דהנה בהוי' ואלקים עם היות שכולא חד כנ"ל וע"י ש' אלקים מאיר ש' הוי' כו', מ"מ הרי כ"ז הוא רק הארה לבד כו', וע"י העבודה בהרצוא שהוא הבירור והיפך הצמצום כו' נעשה היחוד דהוי' ואלקים להיות תוס' אור וגילוי עד שיהי' גילוי אוא"ס כו', והוא ע"י פרטי המדרי' ברצו"ש שנת"ל, דבהרצוא דבי"ע דהיינו בהבירור דהדברים הגשמי' שנעשים כלים לאור האצי' (כאשר עולים באצי' במעלי שבתא כו') מאיר גילוי אור אצי' כו', דע"פ סדר השתל' בהתהוות העולמות הרי מה שמאיר מאצי' לבי"ע הוא בחי' אור של תולדה לבד כו', וגם נקודת המל' הבוקעת המסך שבין אצי' לברי' הרי אינו כמו באצי' דמשו"ז נק' ראש הבריאה כו' כמ"ש בע"ח, וע"י הבירור דבי"ע מאיר גילוי אור אצי' ממש כו', וע"י הרצוא בכלים דאצי' מאיר האור

שלמע' מאצי' כו', דהכלים כמו שנתהוו הרי ביכולתם לקבל רק אור שבבחי' התעלמות (והוא רק הארה לבד דבשרשו הוא בחי' חיצוני' עתיק כו', שהוא האור דסדר השתל' כו'), ובפרט כמו שהכלי תופס את האור כו', וכמו שהכלי מגלה את האור כו' וכמשנת"ל, וע"י הרצוא ה"ה נעשים כלים לקבל בחי' האור כמו שהוא בעצם לא בבחי' התעלמות כו' (והוא בחי' האור שלמעלה מהשתל' והיינו מבחי' ג"ר דעתיק כמו שכלולים בבינה כו'), וע"י הרצוא של האור מאיר בחי' פנימי' ועצמות האור כמו שהוא בעצם כו', וכ"ז הוא שע"י העבודה להפוך הצמצום שלא יעלים ויסתיר כו', והיינו בהעבודה דאה"ע ואה"ר ואהב"ת כו', נעשה עי"ז היחוד דהוי' אלקים להיות גילוי שם הוי' בש' אלקים כו', והכל הוא בסדר והדרגה מלמטלמ"ע דתחלה צ"ל העבודה דבי"ע ואח"כ במדרי' דאצי' כו' וכמשנת"ל באורך.

וביאור הענין הוא דהנה אי' בזהר ויצא דקנ"ז ב' שבתחלה כשיצאו ממצרים אכלו מצה שהוא לחם מן הארץ, והיינו בחי' מל' שהיא בחי' ארץ אשר ממנה יצא לחם, ועי"ז נמשך להם הדעת לידע את ה' כו', וכידוע שהדעת בא ע"י הלחם וכמא' אין התינוק יודע כו' עד שיטעום טעם דגן כו', והוא להיות הלחם הוא בחי' חכ' כו', וגם לחם בגימט' מזל ע"ה שהוא מקור החכ' כו', ומה שהארץ מוציאה לחם זהו ג"כ בכח המזלות דאריך כו', דכשם שבגשמי' מה שהארץ מצמיחה הוא בכח המזלות וכמא' אין לך מלמטה שאין לו מזל מלמע' כו', דהארץ היא באמצע כדור השמים ומקבלת מן השמים וכמ"ש אני אענה את השמים והמה יענו את הארץ כו', כמו"כ ברוחניות מקבלת הארץ מהמזלות דאריך כו', דז"ע המוציא לחם מן הארץ כו' וכמ"ש בסידור בדרוש ברכת הזימון, וע"כ ע"י הלחם מן הארץ נעשה בהם הדעת לידע את ה' כו'. אך ע"י לחם זה הגיע להם ההשגה והדעת רק עד ההוא אתר, דהיינו עד בחי' המל', אך רצה הקב"ה שיהי' להם דעת יותר בבחי' השמים עליונים המשפיעים לארץ עילאה ולא יכלו עד שטעמו בחי' לחם

הנמשך מן השמים כו'. ויש לבאר ב' הענינים הנ"ל דמתחלה הי' לחם מן הארץ הוא שיהי' העבודה בכח עצמן כו', והיינו שתהי' היציאה מההעלמות והסתרים ושיהי' גילוי אלקות בנפשם ובעולם והכל ע"י עבודתם בכח עצמן כו', שהרי כשהיו במצרים לא היו שייכים