א'קכח

במורגש כו', ובחי' זו היא בבחי' המשכה כו' רק שההמשכה היא באצי' שהן כלים גדולים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויענך וירעיבך), אבל סעודה שלישית הוא גילוי בחי' פנימי' עתיק והוא בבחי' עלי' דוקא כו', וזהו היום לא גילוי בחי' לא בחי' אין העצמי כו', וזהו לא תמצאהו שתמצאהו בחי' לא בחי' אין, כי לפעמים לא בא' משמש כמו לו בוא"ו וכמ"ש במשנה ספ"ה דסוטה ע"פ לא אייחל, וכידוע בענין ולא נתכנו שהכתי' בא' והקרי בוא"ו והוא שהלא בא' מאיר בגילוי כו', וזהו ג"כ לא תמצאהו גילוי בחי' לא כו' כמ"ש הבחיי, ומ"מ אמר היום לא תמצאהו אבל אתם מוצאים אותו לעתיד כי עכשיו הוא רק מעין זה בסעודה שלישית, ועיקר הגילוי יהי' לעתיד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים היינו שכללות ההשתל' יהי' בבחי' עלי' בבחי' עצמות וכמו ונחי' לפניו כו' כנ"ל. וזהו לחיי העולמים בפת"ח (כמ"ש בתויו"ט בסוף מס' תמיד) וידוע דחי עולמים הוא בחי' חי ולא בחיים כו', והיינו שגם בחי' הסוכ"ע יתעלה בבחי' עצמות כו' וכמ"ש במ"א, ויהי' גילוי בחי' פנימי' עתיק שזה"ע מה שעוה"ב אין בו

אכו"ש כו', ועכשיו הוא מעין זה במנחה דשבת בסעודה שלישית כו'. וכ"ז הוא מפני שהב' סעודות הן מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע דליל שבת הוא ע"י עבודת הבירורים ממש כו', וכמו"כ ביום השבת הוא ג"כ העונג מכל אשר עשה כו' וכמשנת"ל, ע"כ ההמשכה היא בחי' העונג הבא בהתלבשות כו', אבל סעודה שלישית היא בחי' אתעדל"ע מצ"ע והו"ע צדיק אוכל לשובע בבחי' המשכה מלמעלמ"ט (ועם היות שזהו בבחי' עלי' דוקא כנ"ל, ענין ההמשכה מלמעלמ"ט כאן היינו מה שלא נעשה ע"י העלאת מ"ן דעבודת הבירורים באיזה מדרי' שיהי' כו' וכמשנת"ל ד"ה ראשי המטות), ע"כ הוא בחי' העונג העצמי כמו שהוא בעצמותו כו'. ובזה יובן מה שאין קידוש בסעודה זו, דענין הקידוש הוא שארז"ל ע"פ זכור את יוה"ש לקדשו זכרהו על היין, והיינו מה שנש"י ממשיכים בעבודתם והו"ע וקראת לשבת עונג כו', וזהו שהקידוש הוא על היין בחי' בינה שזהו מה שבא על ידי אתעדל"ת כו', ולכן עיקר הקידוש מדאורייתא הוא במעלי שבתא להיות דעיקר ההמשכה שע"י העלאת מ"ן הוא בליל שבת כו' (וההמשכה היא בחי' עונג המורכב בחו"ב כו'

כמשנת"ל וזה"ע היין כו'), ובשבתא דיומא הקידוש הוא מדרבנן, מפני שגם המשכה זו היא למעלה מבחי' אתעדל"ת ממש כו', אבל בסעודה שלישית אין בה קידוש מפני שהיא בחי' אתעדל"ע מצ"ע בחי' מתנה טובה כו'.

והנה עם היות דבמדרי' זו היא בבחי' מתנה, מ"מ גם לזה צ"ל עבודה בנפש שהרי גם במתנה אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשו כו', והיינו שצריכים להיות ראויים אל הגילוי, ועם היות שהגילוי הוא מעצמו כו' מ"מ זהו דוקא כשיש עבודה וכשראוים להגילוי אור כו', והיינו התפלה דשבת כו'. וכידוע ההפרש בין תפלה דחול לתפלה דשבת, דתפלה דחול היא עבודת הבירורים, הן התפלה עצמה היא בירור הנה"ב כו', והן שע"י הקדמת התפלה הוא עבודה כל היום בהבירורים דאכו"ש ובכל עניני העולם כו' וכמשנת"ל, אבל התפלה דשבת אינה לברר בירורים כ"א היא להתענג על ה' באה"ר בתענוגים בעונג האלקי הרוחני למעלה מן השגה כו', והיינו לא גם בפנימי' ההשגה דפנימי' המוחין, וגם לא בכוונה פנימי' בגוף נקודת המושכל בחי' כוונה שבמוח שנת"ל (ד"ה וארא), וגם לא בבחי' הרצון דרעו"ד כו', רק עונג עצמי ופשוט בעצם הנשמה בעצם התקשרותה בא"ס ב"ה כו', וכמו כל הנשמה