א'קכז

באתרי לאו אורחא למיכל כו', דהנה ענין המאכל הגשמי למטה הוא שיש חיות בהעלם בהמאכל אך איננו ראוי להחיות בלתי שיבררו תחלה כו', וכמשנת"ל באורך בענין הבירורים שעי"ז מאיר ומתגלה האור והחיות שבהמאכל כו', וכמו"כ הוא בירידת השפע מן המאציל אל הנאצלים שנק' ג"כ בשם לחם ומזון וכמו לכו לחמו בלחמי כו', דהיינו שנתעלם האור ונתגשם בערך מדריגתו העצמי כו' עד שצריך כמה בירורים עד שיתגלה האור כו', שז"ע ל"ב נתיבות חכ' המבררים כו', וכמו הל"ב שינים שמפררים ומחלקים את המאכל ועי"ז נרגש טעם המאכל בחיך הטועם כו', ואם יבלע אותו בשלמות שלא יפררו ויחלקו בשינים לא ירגיש בו טעם וגם לא ישביע אותו כו' (וידוע שיש ב' מיני שביעה א' מגוף ועצם המאכל, והב' מהטעם של המאכל שזהו שביעה רוחניות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו אכלו רעים לעילא בחו"ב שהמשכת האור הוא בבחי' לחם שצריך בירור שהו"ע אכילה כו' (וכמו אור האלקי הבא בשכל והשגה הרי דוקא ע"י השגת פרטי הענינים עי"ז דוקא הוא יודע את האור האלקי כו', וכללות תפיסת האור הוא שנתפס ע"י השגה דוקא

כו', וכן הוא גם בהשכלת הענין וגם בראיית עין השכל שכ"ז אינו תפיסת האור כמו שהוא בעצם ממש כו'), והיינו מפני שסבת ההמשכה הוא ע"י הבירורים מלמטלמ"ע, וכמא' ישראל מפרנסין לאבש"מ, וכמו רעייתי פרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין כו' וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי כו', והוא בחי' הלחם הבא ע"י הבירורים מלמטלמ"ע, וע"כ ההמשכה היא ג"כ בבחי' התלבשות כו'. אבל באתרי' היינו בבחי' עתיק בחי' תחתונה שבמאציל לאו אורחי' למיכל כו', כי איננו צריך לקבל שפע דרך בירורים והתחלקות כ"א עצם הדבר כמו שהוא כו', והיינו מה שבא שלא ע"י הבירורים כ"א בבחי' המשכה מלמעלמ"ט מצ"ע כו', ע"כ ההמשכה היא ג"כ שלא בדרך אכילה כו'. וכמו"כ הוא בההמשכה מבחי' עצמות התענוג דבחי' עתיק כשבא במורגש (והיינו ע"י ההתלבשות בבחי' בינה שכולל ג"ר כו') ה"ז בבחי' אכילה כו', וזהו"ע הסעודה דלעתיד שיעשה הקב"ה לצדיקים כו', שזהו בחי' עונג העצמי הבא במורגש כו' (והיא העלי' הא' שיהי' לעתיד כו'), אבל מה שעוה"ב אין בו אכו"ש הוא בחי' עונג העצמי שאינו בא במורגש כלל כו',

וזהו דבאתרי' ממש לאו אורחי' למיכל כו'. וכמו"כ הוא ביוה"כ שאסור באכו"ש שזהו בחי' עונג העצמי הבלתי מורגש כלל כו', וז"ע סליחת העוונות דביוהכ"פ ובפרט בעת נעילה שאז הוא עיקר הסליחה כנודע, והיינו מפני שאז הוא העלי' במדרי' שאין העלאת מ"ן נוגע כלל, וכנ"ל שזהו שלא ע"י בירורים כו', ואינו נוגע שם מעשה התחתונים כו', ע"כ נמשך משם הסליחה עד שגם זדונות נעשים כזכיות כו' (ומ"מ הוא ע"י התשו' דוקא כו', ומ"מ גם עצומו של יום מכפר כאשר מאמין בענין הסליחה כו', ובשו"ע סי' תר"ז סט"ו על השבים המאמינים בכפרתו כו'). ומעין זה הוא בשבת בסעודה שלישית דשבת שהיא סעודתא דזעיר אנפין, ונת"ל שזהו שבחי' ז"א עולה בג"ר דעתיק והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' עתיק, ושם הוא ההמשכה דבחי' פנימי' עונג העליון היינו בחי' עונג העצמי הבלתי מורגש כו', וזהו שעל סעודה שלישית נא' היום לא וא"צ פת שיוצאים בפירות ובמיני תרגימא, והיינו שאינו בבחי' לחם בבחי' אכילה ממש כו'. וזהו ההפרש בין סעודה שני' לסעודה שלישית, דסעודה שני' היא בחי' עתיקא היינו בחי' ג"ר דעתיק כמו שמתלבשים בבינה דהיינו שבא