א'קכו

ימי המעשה, שע"י העבודה דששת ימהמ"ע נעשה העלי' בשבת ומתגלה הריוח הוא בחי' העונג הנמשך בשבת כו', וכמ"ש וקראת לשבת עונג וקראת דוקא שקוראין וממשיכין את העונג כו'. אך הענין דבאמת יש בשבת ב' המדרי' והוא המשכת העונג שע"י העבודה דששת ימי החול שהעיקר הוא בבחי' התענוג דשבתא דלילא שהוא בחי' עונג המורכב כו' כנ"ל, וגם המשכת בחי' עצמות העונג בחי' סעודתא דעתיקא שזהו בחי' העונג הפשוט כו', מ"מ ג"ז הוא שבא ע"י וירא אלקים כו' והנה טוב מאד כו', ועז"א וקראת לשבת עונג שזהו הכל מה שבא בבחי' קריאה והמשכה כו', והוא בחי' שביעאה הנ"ל. אך הנה כתי' אז תתענג על ה' תתענג מעצמו וממילא שלא בבחי' קריאה והמשכה כ"א בבחי' אתעדל"ע מצ"ע, והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' עתיק שהעלי' וההמשכה במדרי' זו הוא מעצמו שלא ע"י העלאת מ"ן כו', וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי בית גנזי הוא בחי' סתימא דכל סתימין כו', דבחי' זו היא בבחי' מתנה בלבד כו', ועיקר מדרי' זו הוא בבחי' עלי' דוקא, וכמשנת"ל (ד"ה ויענך וירעיבך) דז"א עולה בבחי' ג"ר דעתיק ומקבל

שם השפע דפנימי' עונג העליון כו', ועז"נ עולת שבת בשבתו דהשבת עולה בבחי' שבתו של שבת, וכמו מזמור שיר ליום השבת שהשבת עצמו הוא בבחי' שיר ועלי' כו', כי עצמות עונג העליון כמו שהוא בעצמותו ממש אא"ל בבחי' המשכה, דכאשר בא בהמשכה ה"ז בא בבחי' התלבשות ואינו כמו שהוא בעצמותו ממש כו', וכנודע בענין פנימי' אבא פנימי' עתיק דעם היות שהוא פנימי' עתיק ממש מ"מ אין זה כמו פנימי' עתיק כמו שהוא בעצמותו ממש כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בבחי' פנימי' בינה שזהו בחי' שביעאה כו' (דהיינו דג"ר דעתיק הן בהתלבשות בבינה כו', דהתלבשות זאת אינה כמו ההתלבשות דבחי' חיצוני' עתיק כו', ומ"מ אין זה כמו בחי' פנימי' עתיק עצמו כו'), והיינו מה שהעונג העצמי בא במורגש שאינו כמו שהוא בעצמותו שהוא בלתי מורגש כלל כו'. וזהו שלעתיד יהי' בבחי' עלי' דוקא וכמ"ש וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו לפניו דוקא בבחי' עלי' למעלה כו', הגם שיהי' בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שז"ע ונחי' בבחי' אור וחיות פנימי כו', הנה ההמשכה גופא יהי' דוקא ע"י העלי' שיתעלו בבחי' עצמות

ושם יהי' המשכת וגילוי בחי' העצמות כו', והיא העלי' הב' דלעתיד דונחי' לפניו בבחי' עונג הבלתי מורגש כו', ובדוגמא כזאת הוא ביוהכ"פ שנא' בו ולקדוש ה' מכובד לקדוש ה' דוקא שלמעלה מעלה מש' הוי' כו', וכנודע דביוה"כ הוא גילוי בחי' העונג ממש הבלתי מורגש בעצמו כו', וזהו דיוה"כ אסור באכילה ושתי' בדוגמת עוה"ב שאין בו אכילה ושתי' כו', וכללות הענין הוא שבא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שלא ע"י בירורים כו', וגם זאת שאינו בא בבחי' התלבשות כ"א בחי' עצם העונג כמו שהוא בעצמותו כו', והיינו שההמשכה היא ג"כ שלא בדרך בירור כו', ור"ל שהאור הנמשך אינו צריך לבירור שעי"ז יהי' התגלות, כי מתגלה האור כמו שהוא בעצם לא בבחי' התלבשות כלל כו', והיינו שהמשכת האור הוא שלא ע"י הבירורים והאור הנמשך אינו בבחי' התלבשות וא"צ בירור כו', והא בהא תליא דמה שבא ע"י בירורים ה"ז בא בבחי' התלבשות כו', דמשו"ז צריכה ההמשכה בירור כו', ומה שבא שלא ע"י בירורים אינו בבחי' התלבשות כו'.

וזהו דאי' בזהר פנחס דרמ"א סע"ב ע"פ אכלתי יערי כו' כיוון דאתי לאתרה (היינו בחי' מל') אכלתי כו', וכן אכלו רעים הן או"א כו', אבל